אודות

מצוות השמיטה המקראית חייבה כל חקלאי בארץ-ישראל לנטוש את שדהו אחת לשבע שנים, להפקיר את פֵּרותיו, לתת לאדמה ולבעלי החיים מנוחה ולאפשר לכל אדם להיכנס לשדה וליטול חלק מברכת האדמה.  בשנה זו התבטלו החובות הכספיים ואנשים קיבלו הזדמנות ל”התחלה חדשה” במישור הכלכלי והחברתי.  

קשה שלא להתרשם מעומק האידֵאה ומגובה השאיפות שמציגה לפנינו שנת שמיטה. בשנה הזו הרכוש אינו חזות הכול, הזמן אינו דוחק והטבע הינו הרבה יותר ממשאבים לניצול. שנת השמיטה מציגה לפנינו חלופה רווית אהבת האדם והארץ. שנה המבקשת לחדש את איכות החיים בכלל המערכות, במאמץ ציבורי מיוחד במינו.שנה של מעורבות חברתית, של התחדשות רוחנית ומוסרית ושל התבוננות סביבתית מעמיקה. 

שנה של אחווה, תרבות, רוח, משפחה וקהילה.

שמיטה ישראלית מבקשת להנחיל אידאה זו במציאות חיינו.

אנו מקווים ששנת השמיטה תהיה שנת ריפוי וערבות בציבוריות הישראלית. אחת לשבע שנים תאט יחד החברה בישראל את קצב המירוץ לטובת חיזוק הטוב המשותף של לכלל חלקי החברה. יחד נעסוק בשיקום כלכלי וחברתי, במתן דגש על שמירת סביבה, קיימות ומשמריות תוך שיתוף ציבור והגברת השייכות שלנו למקום בו אנו חיים. שנת השמיטה תהיה הזמנה להתרעננות אישית, משפחתית, קהילתית וציבורית, שנת רוגע וקשב לטובת סיכום ותכנון במרחב הפרטי, העסקי והציבורי.

שנת השמיטה היא שער בזמן הנפער אחת לשבע שנים וקורא לחידוש הברית והאחווה בין האדם, החברה והאדמה.
שנה המשאירה את רישומה על שש השנים שלאחריה.