שרים שמיטה

דף לימוד זה מזמין את הלומדים לשבת יחד, לשיר ולחשוב על השמיטה. באמצעות מספר שירים יפים, נשאל את עצמנו מהו יחסנו לטבע, כיצד הטבע משפיע עלינו וכיצד אנו משפיעים עליו? מהי הודאה? על מה אנו מודים?

שאול טשרניחובסקי, אומרים ישנה ארץ
אומרים ישנה ארץ/ שאול טשרניחובסקי

אומרים ישנה ארץ ארץ שכורת שמש איה אותה ארץ איפה אותה שמש אומרים ישנה ארץ עמודיה שבעה שבעה כוכבי לכת צצים על כל גבעה איפה אותה ארץ כוכבי אותה גבעה מי ינחנו דרך יגיד לי הנתיבה כבר עברנו כמה מדברות וימים כבר הלכנו כמה כוחותינו תמים כיצד זה תעינו טרם הונח לנו אותה ארץ שמש אותה לא מצאנו

אולי כבר איננה ודאי ניטל זיווה דבר בשבילנו אדוני לא ציווה ארץ בה יתקיים אשר כל איש קיווה נכנס כל הנכנס פגע בו עקיבא שלום לך עקיבא שלום לך רבי איפה הם הקדושים איפה המכבי עונה לו עקיבא אומר לו הרבי כל ישראל קדושים אתה המכבי אומרים ישנה ארץ ארץ שכורת שמש איה אותה ארץ איפה אותה שמש

דיון
נוסחו של השיר שהובא לפניכם
מבוסס על גרסתו השנייה של המשורר
(שנכתבה ב 1923 ושוכתבה על ידי
נעמי שמר בשנת 1982). בגרסה זו,
הדובר פותח בחיפוש (איה אותה
ארץ?) ומסיים במציאה (כל ישראל
קדושים…). אולם בגרסתו הראשונית
של השיר, שנכתבה בברלין מספרחודשים קודם לכן, מסיים הדובר
במילים הפסימיות: “ודאי ניטל זיוה,
דבר בשבילנו אדוני לא ציווה”.
מה לדעתכם הוא אותו הדבר שהדובר השירי מבקש למצוא בארץ, ומטלטל
אותו בין ייאוש לבין תקווה?

יורם טהרלב, שהשמש תעבור עלי
שהשמש תעבור עלי / יורם טהרלב

ישנם ימים ללא מרגוע בם לא אמצא לי נחמה ומוכרחה אני לנגוע בעשבים, באדמה לפסוע באותה הדרך בתוך פריחת הכרכומים ולהיות כל כך אחרת ולפרוח ערב הגשמים. רק תפילה אשא הוי אלי, אלי שהשמש תעבור עלי ותראה לי שוב את משעולי הוי אלי, אלי רק תפילה אשא שהשמש תעבור עלי ותיקח אותי אל המסע.

ואם אשוב אל זאת הארץ ואם אפסע שוב בדרכים האם כקדם יכירוני האנשים והפרחים. רק תפילה אשא… האם אמצא את כל היופי האהבה הנושנה אשר היתה שם כשעזבתי עת אהבתי פעם ראשונה

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו”ם
www.acum.org.il

נעמי שמר, אסיף
אסיף / נעמי שמר
אסוף את המעשים
את המילים והאותות
כמו יבול ברכה כבד משאת.
אסוף את הפריחה
אשר גמלה לזיכרונות
של קיץ שחלף בטרם עת.

אסוף את כל מראות פניה היפים
כמו את הפרי ואת הבר.
האדמה היא אפורה מתחת לשלפים
ואין לה עוד לתת לך דבר.

ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו
ואין יותר נדרי ואסרי
רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו
עוד יחונן את עפרה בתום תשרי.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו”ם
www.acum.org.il

דיון
בשירים “אסיף” ו”שהשמש תעבור עלי” פונים המשוררים אל הטבע. על איזה צורך
עונה הפנייה אל הטבע? האם הדוברות מוצאות את אשר חפשו?

יזהר סמילנסקי, התפרסם ב”הנגב – מבט מחודש”, החברה להגנת הטבע
לשמוע את השורשים צומחים
הרבה זמן נחשבה הציונות כהצהרה חגיגית כנגד השממה, כאנטי-שממה, ככובשת השממה, כ”מפריחת השממה” (ו”שממה” במובן: הלא-מתורבת, הנשאר בידי הטבע, ואפילו הנראה כריק או כמאיים או דוחה).
הסיסמה החזקה ביותר בימי תחילת המדינה, שחזרה אין-ספור פעמים בפיו של בן-גוריון ובלהט סוחף, הייתה: “הפרחת השממה”.
מאז ומתמיד הפחידה השממה את בני האדם. אין בה צל ואין בה צמח ואין בה מים ואין בה מגורים, ואיןבה נוחות. אבל יש בה סכנות, ויש בה לא מוכר, ויש בה מפחיד. תמיד נרתעו ממנה ותמיד העדיפו עלפניה מקום של נוחות. ועם זה, במקרים רבים נפתח דף חדש בתרבות האדם, דווקא בצדו של אזור ריק, לא נודע, בלתי מיושב, בצדו של מדבר, בצידה של שממה. נביאי ישראל למשל, קמו על הגבול בין ישוב למדבר, ומיניקת השניים. קח מהאדם את המדבר – ואין לך תרבות גם באזור המיושב.
כאשר דיבר בן-גוריון על “הפרחת השממה”, נדמה היה שדיבר עלדבר שלעולם לא יקרה. נדמה היה אז שהיהודים לא שומעים לו ואףאחד לא ילך לנגב כדי להפריחו, גם כאשר בן-גוריון עצמו הלך לשדהבוקר, נראה היה שאין ממשיכים אחריו. אבל הנה לא חלף דור אחד, ובגלל כל מיני סיבות מתמלא והולך עכשיו הנגב במהירות, ולפתעחוששים שעוד מעט יתמלא הכול ויהיה כבר גמור ועשוי, ובחיפזון הזה כל מיני שגיאות ייקבעו עולם שאי-אפשר לתקנו עוד.
מופתעים מההתפתחות הפתאומית הזאת, באים עכשיו רבים וקוראים:
“רגע, השאירו נא חלקים אחדים לא מיושבים, לא מפותחים, תכננואת הלא-מתוכנן”. כי התפיסה של שמירת הטבע, כוללת בה אתשני המובנים: גם שלא יזיקו לטבע, וגם שלא יזיקו לאדם, בהינתקו ממקומות שוממים…

דיון
נסו לחשוב על “שממה” ועל “הפרחת השממה” כעל מושגים מטאפורים המייצגים תנועה נפשית. מה משמעות הצורך בשימור אזורים שוממים, בלתי מיושבים, לצד האזורים המעובדים?
בספר שמות פרק כג’, בציווי על מצוות השמיטה, נאמר: “וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תשְִׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּדֶׂה.” נסו לחשוב כיצד יכולה שנת השמיטה להוות פתרון לקיומה של שממה בצד היישוב.

יענקל’ה רוטבליט, אמא אדמה
אמא אדמה / יענקל’ה רוטבליט

היא תביט אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.
היא תגיד – “אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך”
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה
היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו”ם
www.acum.org.il

הרב קוק, מתוך סידור “עולת ראיה”
צהלת החיים הראשונה הפוגשת את האדם בהקיצו משנתו ומוצאהוא לפניו עולם מלא וחדש בכל מלואו וטובו, היא מרימה את אורהשכל הפנימי… ומתעלה הרוח… והאדם ברגש תודתו מודה הואעל האמת ומקיים את עומק אמיתתה של ההכרה הרוחנית, ומעיד על כל אור החיים שהוא נובע כולו ממעיין הטוב…

דיון
במילה העברית “תודה” יש כפל לשון. כיצד מאפשרת “הודאה” את ה”הודיה”?
מה מעניקה לאדם ההתבוננות על העולם כפי שהוא, מזווית ראייה שאינה יצרנית אלא מודה על הקיים?

מילים: נעמי שמר על פי ר’ נחמן מברסלב, לחן: נעמי שמר
שירת העשבים
דע לך שכל רועה ורועה

יש לו ניגון מיוחד משלו.

דע לך שכל עשב ועשב

יש לו שירה מיוחדת משלו.

ומשירת העשבים

נעשה ניגון של רועה

כמה יפה,

כמה יפה ונאה,

כששומעים השירה שלהם

טוב מאוד להתפלל ביניהם

ובשמחה לעבוד את השם.

ומשירת העשבים

מתמלא הלב ומשתוקק.

וכשהלב מן השירה מתמלא

ומשתוקק אל ארץ ישראל

אור גדול אזי נמשך והולך

מקדושתה של הארץ עליו

ומשירת העשבים

נעשה ניגון של הלב.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו”ם
www.acum.org.il

מיוחס לר’ נחמן מברסלב, מתוך כוכבי אור, רבי נחמן טשהרין
סיפור התבואה
שפעם אחת אמר המלך לאוהבו, השני למלך

באשר אני חוזה בכוכבים

רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זו

מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע

אם כן יטכס עצה.

וענה לו: שעל. כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ”ל.

וענה לו המלך: אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים.

וכל העולם יהיה משוגע אז יהיה להפך

[ולהכין בשביל כולם אי אפשר]

שאנחנו יהיו המשוגעים.

על כן בוודאי נצטרך גם כן לאכול מהתבואה.

אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו שנדע כל כל פנים שאנחנו משוגע.

שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן שתסתכל על מצחי

נדע מהסימן שאנחנו משוגע.

דיון
אילו “שגעונות” קיימים היום בעולם? האם אנחנו בוחרים לאכול אוכלים מהתבואה המשוגעת, או שומרים על עצמנו מחוץ לשגעונות?
סיפור זה קיים גם בגרסה ערבית והודית. בגירסאות אלו, המלך בוחר לאכול מן המזון הקלוקל הגורםלשיגעון. נראה כי פתרון ה”סימן על המצח” הוא פתרון יהודי- חסידי. אילו “סימנים על המצח” מציעה התרבות היהודית? האם שנת השמיטה יכולה להוות סימן כזה?

קובי אוז, זלמן זה לא אתה
זלמן זה לא אתה/ קובי אוז

זלמן הסתובב בעולם מבולבל שאל את עצמו “מי אני ובכלל? אני חקלאי יש לי שטח גדול ואני מנהל את הכל אני מגדל פירות וירקות ומקפיד לדשן לעבד להשקות אני המושל על חלקת אדמה!” ואז יצתה בת קול ואמרה: זלמן זה לא אתה! הנה תראה, שנת שמיטה השדה מלבלב בלי עזרתך אתה לא אדמתך אתה פשוט זלמן התקשר לכאן ולכאן אמר לעצמו “אני הבוס של הזמן אני רק מרים איזה טלפון קטן ומיד מסודר העניין יש לי מעמד מסביב לשעון קריירה נון-סטופ מניות וממון אני תמיד זמין לכל הפתעה!” והופ יצתה בת קול ואמרה: זלמן זה לא אתה הנה שבת המלכה עכשיו תהיה במנוחה אתה אחד מהעם שאומר תפילה מעמדך לא אתה אדמתך לא אתה אתה אתה פשוט זלמן.

זלמן הביט באשתו הטובה כאילן מגונן היא פורשת צילה “שנים אני איתה, אני בעלה ועדיין כפיות במיטה הקמנו ביחד משפחה למופת והיא אשת חיל, סקסית באמת ואני, מי אני? אני בעלה!” ואז יצתה בת קול ואמרה: זלמן זה לא אתה! האישה שאיתך היא לא באמת שלך אשתך עכשיו שומרת נידה אז טעית בכל קנה מידה אתה לא בעלה אתה לא מעמדך אתה לא אדמתך אתה פשוט זלמן נשכב על הכורסא בסלון הביט על הקירות והציץ מהחלון ביתי מבצרי הוא כמו ממלכה!” ושוב יצתה בת קול ואמרה: זלמן זה לא אתה!

סוכות עכשיו צא אל הסוכה נובו ריש אל תהיה לי מצוברח הבט לכוכבים הקורצים מהסכך ביתך לא אתה אשתך לא אתה מעמדך לא אתה גם אדמתך לא אתה אתה פשוט זלמן. זלמן שאל את אביו החולה “איך אגדיר את עצמי בעולם הזה?” “אתה הבן שלי” אמר האב החכם ועצם את עיניו לעולם. האבא נטמן בחלקת אדמתו לנכדו קלמן נתנו את שמו וזלמן נשאר עם אותה שאלה ויצאה בת קול הפעם עם תשובה: זלמן אתה זה ששואל זה שתמיד מתבלבל בין מה ששלך למי אתה ובין עבודתך למהות עולמך זלמן זה לא אתה מתי כבר תכונן יחסים עם עצמך? אתה לא רכושך לא הצלחה אתה לא סביבתך אפילו לא שאלתך אתה פשוט זלמן.

דיון
בשיר הבא, קורא המשורר לגיבורו- “זלמן”- לא להגדיר את עצמו באמצעות רכושו ונכסיו. אילו מנהגים יהודיים מזכיר המשורר בשיר? מה היא מטרתן, לדעתו, בתהליך ההגדרה העצמית של האדם?
כיצד קיום שנת השמיטה תורם להרחבת המודעות האישית והרוחנית?

מילים: מתוך תפילת שבת לחן: שלמה גרוניך
ואילו פינו
ואילו פינו מלא שירה כים
ולשוננו רינה כהמון גליו
ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע
ועינינו מאירות כשמש וכירח
וידינו פרושות כנשרי שמיים
ורגלינו קלות כאיילות
אין אנחנו מספיקים להודות לפניך
ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו
ולברך את שמך מלכנו
על אחת מאלף אלפי אלפים
וריבי רבבות פעמים הטובות
ניסים ונפלאות שעשית עם אבותינו
ועמנו.

מאיר אריאל, ‘מודה אני’ מתוך האלבום: ‘מודה אני’
מודה אני/ מאיר אריאל
מודה אני
לפניך ולך
על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה
שעשית עמדי
ועם ביתי
ועם קרובי וידידי ועם בני עמי
ועם ארצי, ועם כל העולם והאדם
אשר בראת.

בלאט, חרש חרש
אט אט, טופפות
עתידות עתידות לקראתנו,
ואת מחייכת אלי מתוך השינה.
יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד,
זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר
את צוחקת אלי
מתוך מתוך השינה.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו”ם
www.acum.org.il