שרים שמיטה

מחבר/ת: יפעת גלבר, טבע עברי
דף לימוד זה מזמין את הלומדים לשבת יחד, לשיר ולחשוב על השמיטה. באמצעות מספר שירים יפים, נשאל את עצמנו מהו יחסנו לטבע, כיצד הטבע משפיע עלינו וכיצד אנו משפיעים עליו? מהי הודאה? על מה אנו מודים?

שאול טשרניחובסקי, אומרים ישנה ארץ
אומרים ישנה ארץ/ שאול טשרניחובסקי

אומרים ישנה ארץ
ארץ שכורת שמש
איה אותה ארץ
איפה אותה שמש

אומרים ישנה ארץ
עמודיה שבעה
שבעה כוכבי לכת
צצים על כל גבעה

איפה אותה ארץ
כוכבי אותה גבעה
מי ינחנו דרך
יגיד לי הנתיבה

כבר עברנו כמה
מדברות וימים
כבר הלכנו כמה
כוחותינו תמים

כיצד זה תעינו
טרם הונח לנו
אותה ארץ שמש
אותה לא מצאנו

אולי כבר איננה
ודאי ניטל זיווה
דבר בשבילנו
אדוני לא ציווה
ארץ בה יתקיים
אשר כל איש קיווה

נכנס כל הנכנס
פגע בו עקיבא
שלום לך עקיבא
שלום לך רבי
איפה הם הקדושים
איפה המכבי
עונה לו עקיבא
אומר לו הרבי
כל ישראל קדושים
אתה המכבי

אומרים ישנה ארץ
ארץ שכורת שמש
איה אותה ארץ
איפה אותה שמש

דיון
נוסחו של השיר שהובא לפניכם
מבוסס על גרסתו השנייה של המשורר
(שנכתבה ב 1923 ושוכתבה על ידי
נעמי שמר בשנת 1982). בגרסה זו,
הדובר פותח בחיפוש (איה אותה
ארץ?) ומסיים במציאה (כל ישראל
קדושים…). אולם בגרסתו הראשונית
של השיר, שנכתבה בברלין מספרחודשים קודם לכן, מסיים הדובר
במילים הפסימיות: “ודאי ניטל זיוה,
דבר בשבילנו אדוני לא ציווה”.
מה לדעתכם הוא אותו הדבר שהדובר השירי מבקש למצוא בארץ, ומטלטל
אותו בין ייאוש לבין תקווה?

יורם טהרלב, שהשמש תעבור עלי
שהשמש תעבור עלי / יורם טהרלב

ישנם ימים ללא מרגוע
בם לא אמצא לי נחמה
ומוכרחה אני לנגוע
בעשבים, באדמה
לפסוע באותה הדרך
בתוך פריחת הכרכומים
ולהיות כל כך אחרת
ולפרוח ערב הגשמים.
רק תפילה אשא

הוי אלי, אלי
שהשמש תעבור עלי
ותראה לי שוב את משעולי
הוי אלי, אלי
רק תפילה אשא
שהשמש תעבור עלי
ותיקח אותי אל המסע.

ואם אשוב אל זאת הארץ
ואם אפסע שוב בדרכים
האם כקדם יכירוני
האנשים והפרחים.
רק תפילה אשא…
האם אמצא את כל היופי
האהבה הנושנה
אשר היתה שם כשעזבתי
עת אהבתי פעם ראשונה

© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו”ם
www.acum.org.il

נעמי שמר, אסיף
אסיף / נעמי שמר
אסוף את המעשים
את המילים והאותות
כמו יבול ברכה כבד משאת.
אסוף את הפריחה
אשר גמלה לזיכרונות
של קיץ שחלף בטרם עת.

אסוף את כל מראות פניה היפים
כמו את הפרי ואת הבר.
האדמה היא אפורה מתחת לשלפים
ואין לה עוד לתת לך דבר.

ואין יותר גבעול חולם על שיבולתו
ואין יותר נדרי ואסרי
רק הבטחת הרוח כי הגשם בעיתו
עוד יחונן את עפרה בתום תשרי.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו”ם
www.acum.org.il

דיון
בשירים “אסיף” ו”שהשמש תעבור עלי” פונים המשוררים אל הטבע. על איזה צורך
עונה הפנייה אל הטבע? האם הדוברות מוצאות את אשר חפשו?
יזהר סמילנסקי, התפרסם ב”הנגב – מבט מחודש”, החברה להגנת הטבע
לשמוע את השורשים צומחים
הרבה זמן נחשבה הציונות כהצהרה חגיגית כנגד השממה, כאנטי-שממה, ככובשת השממה, כ”מפריחת השממה” (ו”שממה” במובן: הלא-מתורבת, הנשאר בידי הטבע, ואפילו הנראה כריק או כמאיים או דוחה).
הסיסמה החזקה ביותר בימי תחילת המדינה, שחזרה אין-ספור פעמים בפיו של בן-גוריון ובלהט סוחף, הייתה: “הפרחת השממה”.
מאז ומתמיד הפחידה השממה את בני האדם. אין בה צל ואין בה צמח ואין בה מים ואין בה מגורים, ואיןבה נוחות. אבל יש בה סכנות, ויש בה לא מוכר, ויש בה מפחיד. תמיד נרתעו ממנה ותמיד העדיפו עלפניה מקום של נוחות. ועם זה, במקרים רבים נפתח דף חדש בתרבות האדם, דווקא בצדו של אזור ריק, לא נודע, בלתי מיושב, בצדו של מדבר, בצידה של שממה. נביאי ישראל למשל, קמו על הגבול בין ישוב למדבר, ומיניקת השניים. קח מהאדם את המדבר – ואין לך תרבות גם באזור המיושב.
כאשר דיבר בן-גוריון על “הפרחת השממה”, נדמה היה שדיבר עלדבר שלעולם לא יקרה. נדמה היה אז שהיהודים לא שומעים לו ואףאחד לא ילך לנגב כדי להפריחו, גם כאשר בן-גוריון עצמו הלך לשדהבוקר, נראה היה שאין ממשיכים אחריו. אבל הנה לא חלף דור אחד, ובגלל כל מיני סיבות מתמלא והולך עכשיו הנגב במהירות, ולפתעחוששים שעוד מעט יתמלא הכול ויהיה כבר גמור ועשוי, ובחיפזון הזה כל מיני שגיאות ייקבעו עולם שאי-אפשר לתקנו עוד.
מופתעים מההתפתחות הפתאומית הזאת, באים עכשיו רבים וקוראים:
“רגע, השאירו נא חלקים אחדים לא מיושבים, לא מפותחים, תכננואת הלא-מתוכנן”. כי התפיסה של שמירת הטבע, כוללת בה אתשני המובנים: גם שלא יזיקו לטבע, וגם שלא יזיקו לאדם, בהינתקו ממקומות שוממים…
דיון
נסו לחשוב על “שממה” ועל “הפרחת השממה” כעל מושגים מטאפורים המייצגים תנועה נפשית. מה משמעות הצורך בשימור אזורים שוממים, בלתי מיושבים, לצד האזורים המעובדים?
בספר שמות פרק כג’, בציווי על מצוות השמיטה, נאמר: “וְשֵׁשׁ שָׁנִים, תִּזְרַע אֶת-אַרְצֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תשְִׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ, וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּדֶׂה.” נסו לחשוב כיצד יכולה שנת השמיטה להוות פתרון לקיומה של שממה בצד היישוב.

יענקל’ה רוטבליט, אמא אדמה
אמא אדמה / יענקל’ה רוטבליט

היא תביט אלי טובה וחכמה
כמו בבן השב הביתה מן הדרך
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה.
היא תגיד – “אתה עייף מן המסע
אל תפחד אני חובשת את פצעיך”
היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה
אמא אדמה
היא תביט אלי טובה וחכמה
היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת
תחבק אותי אליה בנשימה חמה
אמא אדמה
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו”ם
www.acum.org.il

הרב קוק, מתוך סידור “עולת ראיה”
צהלת החיים הראשונה הפוגשת את האדם בהקיצו משנתו ומוצאהוא לפניו עולם מלא וחדש בכל מלואו וטובו, היא מרימה את אורהשכל הפנימי… ומתעלה הרוח… והאדם ברגש תודתו מודה הואעל האמת ומקיים את עומק אמיתתה של ההכרה הרוחנית, ומעיד על כל אור החיים שהוא נובע כולו ממעיין הטוב…
דיון
במילה העברית “תודה” יש כפל לשון. כיצד מאפשרת “הודאה” את ה”הודיה”?
מה מעניקה לאדם ההתבוננות על העולם כפי שהוא, מזווית ראייה שאינה יצרנית אלא מודה על הקיים?

מילים: נעמי שמר על פי ר’ נחמן מברסלב, לחן: נעמי שמר
שירת העשבים
דע לך שכל רועה ורועה

יש לו ניגון מיוחד משלו.

דע לך שכל עשב ועשב

יש לו שירה מיוחדת משלו.

ומשירת העשבים

נעשה ניגון של רועה

כמה יפה,

כמה יפה ונאה,

כששומעים השירה שלהם

טוב מאוד להתפלל ביניהם

ובשמחה לעבוד את השם.

ומשירת העשבים

מתמלא הלב ומשתוקק.

וכשהלב מן השירה מתמלא

ומשתוקק אל ארץ ישראל

אור גדול אזי נמשך והולך

מקדושתה של הארץ עליו

ומשירת העשבים

נעשה ניגון של הלב.
© כל הזכויות שמורות למחברת ולאקו”ם
www.acum.org.il

מיוחס לר’ נחמן מברסלב, מתוך כוכבי אור, רבי נחמן טשהרין
סיפור התבואה
שפעם אחת אמר המלך לאוהבו, השני למלך

באשר אני חוזה בכוכבים

רואה אני שכל התבואה שיגדל בשנה זו

מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע

אם כן יטכס עצה.

וענה לו: שעל. כן יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ”ל.

וענה לו המלך: אם כן כשאנחנו לבד לא נהיה משוגעים.

וכל העולם יהיה משוגע אז יהיה להפך

[ולהכין בשביל כולם אי אפשר]

שאנחנו יהיו המשוגעים.

על כן בוודאי נצטרך גם כן לאכול מהתבואה.

אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו שנדע כל כל פנים שאנחנו משוגע.

שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן שתסתכל על מצחי

נדע מהסימן שאנחנו משוגע.

דיון
אילו “שגעונות” קיימים היום בעולם? האם אנחנו בוחרים לאכול אוכלים מהתבואה המשוגעת, או שומרים על עצמנו מחוץ לשגעונות?
סיפור זה קיים גם בגרסה ערבית והודית. בגירסאות אלו, המלך בוחר לאכול מן המזון הקלוקל הגורםלשיגעון. נראה כי פתרון ה”סימן על המצח” הוא פתרון יהודי- חסידי. אילו “סימנים על המצח” מציעה התרבות היהודית? האם שנת השמיטה יכולה להוות סימן כזה?

קובי אוז, זלמן זה לא אתה
זלמן זה לא אתה/ קובי אוז

זלמן הסתובב בעולם מבולבל
שאל את עצמו “מי אני ובכלל?
אני חקלאי יש לי שטח גדול
ואני מנהל את הכל
אני מגדל פירות וירקות
ומקפיד לדשן לעבד להשקות
אני המושל על חלקת אדמה!”
ואז יצתה בת קול ואמרה:
זלמן זה לא אתה!
הנה תראה, שנת שמיטה
השדה מלבלב בלי עזרתך
אתה לא אדמתך
אתה פשוט
זלמן התקשר לכאן ולכאן
אמר לעצמו “אני הבוס של הזמן
אני רק מרים איזה טלפון קטן
ומיד מסודר העניין
יש לי מעמד מסביב לשעון
קריירה נון-סטופ מניות וממון
אני תמיד זמין לכל הפתעה!”
והופ יצתה בת קול ואמרה:
זלמן זה לא אתה
הנה שבת המלכה
עכשיו תהיה במנוחה
אתה אחד מהעם שאומר תפילה
מעמדך לא אתה
אדמתך לא אתה
אתה
אתה פשוט זלמן.
זלמן הביט באשתו הטובה
כאילן מגונן היא פורשת צילה
“שנים אני איתה, אני בעלה
ועדיין כפיות במיטה
הקמנו ביחד משפחה למופת
והיא אשת חיל, סקסית באמת
ואני, מי אני? אני בעלה!”
ואז יצתה בת קול ואמרה:
זלמן זה לא אתה!
האישה שאיתך היא לא באמת
שלך
אשתך עכשיו שומרת נידה
אז טעית בכל קנה מידה
אתה לא בעלה
אתה לא מעמדך
אתה לא אדמתך
אתה פשוט
זלמן נשכב על הכורסא בסלון
הביט על הקירות והציץ מהחלון
ביתי מבצרי הוא כמו ממלכה!”
ושוב יצתה בת קול ואמרה:
זלמן זה לא אתה!
סוכות עכשיו צא אל הסוכה
נובו ריש אל תהיה לי מצוברח
הבט לכוכבים הקורצים מהסכך
ביתך לא אתה
אשתך לא אתה
מעמדך לא אתה
גם אדמתך לא אתה
אתה פשוט
זלמן.
זלמן שאל את אביו החולה
“איך אגדיר את עצמי בעולם הזה?”
“אתה הבן שלי” אמר האב החכם
ועצם את עיניו לעולם.
האבא נטמן בחלקת אדמתו
לנכדו קלמן נתנו את שמו
וזלמן נשאר עם אותה שאלה
ויצאה בת קול הפעם עם תשובה:
זלמן אתה זה ששואל
זה שתמיד מתבלבל
בין מה ששלך למי אתה
ובין עבודתך למהות עולמך
זלמן זה לא אתה
מתי כבר תכונן יחסים עם עצמך?
אתה לא רכושך
לא הצלחה
אתה לא סביבתך
אפילו לא שאלתך
אתה פשוט זלמן.
דיון
בשיר הבא, קורא המשורר לגיבורו- “זלמן”- לא להגדיר את עצמו באמצעות רכושו ונכסיו. אילו מנהגים יהודיים מזכיר המשורר בשיר? מה היא מטרתן, לדעתו, בתהליך ההגדרה העצמית של האדם?
כיצד קיום שנת השמיטה תורם להרחבת המודעות האישית והרוחנית?
מילים: מתוך תפילת שבת לחן: שלמה גרוניך
ואילו פינו
ואילו פינו מלא שירה כים
ולשוננו רינה כהמון גליו
ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע
ועינינו מאירות כשמש וכירח
וידינו פרושות כנשרי שמיים
ורגלינו קלות כאיילות
אין אנחנו מספיקים להודות לפניך
ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו
ולברך את שמך מלכנו
על אחת מאלף אלפי אלפים
וריבי רבבות פעמים הטובות
ניסים ונפלאות שעשית עם אבותינו
ועמנו.

מאיר אריאל, ‘מודה אני’ מתוך האלבום: ‘מודה אני’
מודה אני/ מאיר אריאל
מודה אני
לפניך ולך
על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה
שעשית עמדי
ועם ביתי
ועם קרובי וידידי ועם בני עמי
ועם ארצי, ועם כל העולם והאדם
אשר בראת.

בלאט, חרש חרש
אט אט, טופפות
עתידות עתידות לקראתנו,
ואת מחייכת אלי מתוך השינה.
יהיה לנו טוב, טוב מטוב, טוב מאוד,
זה מתחיל כבר בבוקר בבוקר
את צוחקת אלי
מתוך מתוך השינה.
© כל הזכויות שמורות למחבר ולאקו”ם
www.acum.org.il

(כה) כִּי-יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו. (כו) וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה-לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ. (כז) וְחִשַּׁב אֶת-שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת-הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר-לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ. (כח) וְאִם לֹא-מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ. {ס} (כט) וְאִישׁ כִּי-יִמְכֹּר בֵּית-מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד-תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ. (ל) וְאִם לֹא-יִגָּאֵל עַד-מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר-בָּעִיר אֲשֶׁר-לא (לוֹ) חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל.
If thy brother be waxen poor, and sell some of his possession, then shall his kinsman that is next unto him come, and shall redeem that which his brother hath sold. And if a man have no one to redeem it, and he be waxen rich and find sufficient means to redeem it; then let him count the years of the sale thereof, and restore the overplus unto the man to whom he sold it; and he shall return unto his possession. But if he have not sufficient means to get it back for himself, then that which he hath sold shall remain in the hand of him that hath bought it until the year of jubilee; and in the jubilee it shall go out, and he shall return unto his possession. And if a man sell a dwelling-house in a walled city, then he may redeem it within a whole year after it is sold; for a full year shall he have the right of redemption. And if it be not redeemed within the space of a full year, then the house that is in the walled city shall be made sure in perpetuity to him that bought it, throughout his generations; it shall not go out in the jubilee.

פעילויות קרובות

לא נמצאו עמודי לימוד

ניווט מהיר

ניוזלטר פרשת בהר התשפ״ב

ניוזלטר מבית טבע עברי ושמיטה ישראלית לקראת פרשת בהר התשפ״ב

בניית קהילה מקיימת בשנת השמיטה

בשש השנים האחרונות הזמן ייצר מרחב שבו בני האדם השקיעו זמן, ואנרגיה רבה בכדי לגדל את התבואה. שנת השמיטה מסירה את האחריות שלנו מהגידול הפיזי, ונותנת לנו אפשרות לייצר מרחב שמזמין א.נשים למלא אותו. המרחב מאפשר לנו להתמקד בגדילה אישית, קהילתית, אנושית.

מימד העצירה בשנת השמיטה

פרשת בהר מתחילה עם מצוות השמיטה ומחדשת לנו שלא רק בני האדם יכולים וצריכים לצאת לשבת, אלא שגם הקרקע. להבנתי, לא בכדי המקרא מדגיש לנו שהארץ שובתת מצד עצמה שבת לה’ ולא רק בעקבות השחרור הזמני שלה מהאדם, ששמטה ונטשה.

אוהלי שמיטה

אוהל שמיטה ישראלית הוא פרוייקט שמתקיים על מנת להביא את הנושאים האלו ולראות איפה הם פוגשים אותנו בחיינו כיום. אם זה בהפרדת פסולת וצמצום בזבוז והקשר שלהם לקדושת השביעית, בהזמנה להאט, להתבונן ולראות האם יש דבר מה שדורש שינוי, תיקון או רק עצירה מה- בחיינו הפרטיים, הקהילתיים, בעולם, או גם אם זה רק רגע לעצור ולהתסכל על הנוף. אוהלי השמיטה מבקשים לאפשר את המרחב לאפשרויות האלו, אנו מדברים.ות על רעיונות השמיטה השונים תוך כדי פעילויות יצירתיות שנוגעות אליהם ומתקשרים עם לערכי הקיימות והסביבה.

שנת השבע ומיזם פריומי

שנת השבע ומיזם פריומי- חוזרים לאוצר בית דין של תקופת המשנה יובל תורר

עולם החסד מתגלה בשנת השמיטה

עולם החסד המתגלה בשנת השמיטה- הרב יוסף צבי רימון עולם החסד מקבל חיזוק מיוחד בשנת השמיטה. התורה אומרת (שמות כ”ג) “והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך” (שמות כ”ג). התורה מפרטת את האיסורים של השמיטה: איסור זריעה, איסור זמירה (חיתוך ענפים בכדי שהעץ יגדל טוב יותר), איסור קצירה ואיסור בצירה (ויקרא כ”ה).