ראשית, אנחנו מודים לרב רימון על הרעיון הנפלא ועל השותפות.
השמיטה היא אחד הרעיונות הרדיקליים ביותר מבחינה חברתית וכלכלית שנתנה לנו התורה, אחת לשבע שנים – לשמוט את מה שמבטיח לנו פרנסה ויציבות כלכלית – האדמה, השדות. ולאפשר לכל מי שרוצה – לבוא וליטול את כל מה שצומח שם, בטבעיות.
אחת לשבע שנים נדרשים היהודיים היושבים בארצם לעצור את המרוץ הכלכלי את הפיתוח והשכלול של הקרקע וגידוליה, ולהיזכר עד כמה זמנית וחלקית היא חזקתנו על הקרקע – “וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי”. (ויקרא, כה, כג). לאף אדם אין בעלות מוחלטת על הקרקע ודווקא בארץ ישראל, האדמה שייכת למי שברא את העולם, והוא יודע כי הקיום האנושי תלוי בטיב היחסים, ביכולתם של בני האדם לחיות חיים של חסד, לראות את צלם אלוהים בכל אדם.
אחת לשבוע שני עלינו להיזכר כי צניעות (במובנה הראשוני), ערבות הדדית, שותפות והכרת הטוב, חשובים לא פחות מרווחים כלכליים או מכוחות השוק.
אחת לשבע שנים אנחנו מוזמנים לחוות מחדש את הידיעה כי לצד הקיום הכלכלי יש צורך לדאוג לקיום החברתי, לדאגה לשכנים, לעניים, למיתון של תרבות ‘כוחות השוק’ לטובת חיזוק של תרבות הדאגה והחמלה.
בימינו כשהחקלאות אינה תופסת מקום מרכזי בחייהם של רוב הישראלים, אנחנו נחשפים אחת לשבע שנים, לוויכוחים בין קבוצות דתיות שונות בנוגע לכשרות היבולים החקלאיים, אבל לא מודעים לערכי העומק העומדים ברקע של ויכוחים אלו, וגם לא לכוחם של ערכים אלו לחזק את החוסן הקהילתי ואת הסולידריות בחברה הישראלית.
לפני שבע שנים, בשמיטה הקודמת, הגה הרב יוסף צבי רימון, רעיון נפלא, והוא קרא לו – ‘שעת שמיטה’, זהו מיזם שמטרתו להציע לקהילות וליחידים לחזור אל ערכי העומק של שנת השמיטה.
לקראת שנת השמיטה המתקרבת החלטנו במרכז יעקב הרצוג ובתנועת הקבה”ד, להפיץ ביחד עם הרב רימון את ‘שעת שמיטה’ לקהילות מגוונות, וליצור תשתית ארגונית שתאפשר למיזם לפעול.
אז מהי שעת שמיטה?
נסו לדמיין את הקהילה שלכם, הקהילה הגיאוגרפית, המקצועית או הווירטואלית שלכם, כשכל שבוע כל אחת ואחד ומחברות ומחברי הקהילה ‘שומטים’ שעה אחת. שעה של חסד אותה הם מעניקים למי שזקוק:
חישבו מה קורה בקהילה כתוצאה משעות החסד הללו, מההזמנה לכל אחד ואחת למצוא דרכים לתת משהו משלהם, ללא תמורה, ללא חשבונאות או קנאה, רק מתוך ההכרה ‘כי לי הארץ’, רק מתוך ההבנה כי חסד מדבק ומרים את הקהילה כולה גבוה יותר.
תכננו את התשתית קהילתית והכלל ארצית שתאפשר לכל קהילה המעוניינת בכך להצטרף למיזם בקלות.
שעת שמיטה נועדה כדי להרחיב את מעגלי הנתינה והחסד, לעודד את ההבנה כי נתינה וחסד אינם פריווילגיה של ‘חזקים’ המסייעים ל’חלשים’ כולם יכולים לתת, כולם יכולים לקבל.
לאחר שנת הקורונה – כולנו זקוקים לחיבור, למבט טוב ולמעשים טובים, נחוצה תשומת לב לכל אחד; למי שבודד, למי שקשה לו, למי שזקוק לחסד.
אחת לשבע שנים ציוותה התורה לשבות, לעצור ולתת מקום לקיום האנושי שנדחק מפני קשיי הפרנסה והמשיכה עם החומר. השמיטה כמו השבת, הם תזכורת בתוך מרוץ החיים, לאידיאל אליו אלינו לשאוף, למחויבות שלנו כלפי אלוקים ואדם – להתרומם מעבר לעצמנו, להתבונן על העולם במבט של חסד ונתינה, במבט של הרוח.
אנחנו מאמינים כי הרחבת מעגלי הנתינה והחסד בשנת השמיטה יוכלו להשפיע על החברה הישראלית גם מעבר לשנה זו, ויובילו לחיזוק החיבורים והסולידריות בחברה הישראלית, ויפחיתו קנאה, תחרות וצרות עין.
כמו רעיונות מהפכניים אחרים, גם רעיון ‘שעת שמיטה’ הוא רעיון פשוט, נגיש וקל לביצוע, והוא הזמנה והזדמנות לחוות את שנת השמיטה מתוך החסד שמצווה זו מביאה לעולם; לפנות זמן ומשאבי נפש, לעצור את המירוץ הכלכלי, כדי לזכור כי תפקידנו לשמור על העולם, להגן על הבריאה ועל הנבראים, להתחבר אל הייעוד הגבוה יותר של בני האדם, אל החסד והחיבור האנושי שנובעים מתוך צלם האלוקים שבנו, מתוך המפגש עם צלם האלוקים של שכנינו.