מאיר אריאל, מתוך השיר ‘מדרש יונתי’
שאלו על לב ירושלים שאלוה לשלומה – אבנים בלב ירושלים כיכר השוק הומה. בשקרים ועוול מתעטפת לרגל מלאכת החומה אך מבעד לצעיף נשקפת עירנו עירומה. ושמיטה כהלכה אתה כבר יודע לעשות שאתה רץ לקחת עוד ועוד אדמות? בספק מרמה, בחשד גזל, בחסות חשיכה בחסינות מושל? הזו גאולה? הזה כבודה? כגנב במחתרת יהודה? |
ולמי תמכור את “שדך” בשנת שמיטה או אולי תתאסלם או תתנצר לשנה? ולפני מי תיתמם שביעית אחר שביעית בעוד האדמה אשר תחתך כשפחה נשבית? בעיני מי זה מוצא חן? אדמה אתה לוקח – גאולה לא נותן. או אולי אצבעותיך הדוקות מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד – מאומנות להרפות? מיומנות לשחרר? מתורגלות לשמוט? הוא מאמא מאמא אדמה הו מאמא אדמה. הוא מאמא מאמא אדמה, – אדמה אדמתי! – עד מותי! עד מה אדמ- תי. |
ג’רמי בנשטיין, “מה עניין שמיטה לצרכנות”, התפרסם באתר טבע עברי
השמיטה כחזון / ג’רמי בנשטיין
…במדינת ישראל של היום קשה מאוד לטעון שדווקא רעיון כמו שנת שמיטה, על ערכיה המסורתיים, יכול להוות השראה לאנשי סביבה, חברה וכלכלה שמתמודדים עם בעיות מודרניות מאוד. … אך אנו שקועים כל-כך בהקשר החברתי והפוליטי שלנו ובהשקפת עולמנו, שקשה לנו מאוד לבקר אותם מבפנים. לפעמים, על-מנת לקבל פרספקטיבה על מצבנו ולדמיין שאפשר אחרת, יש לחפש “נקודת ארכימדס” מחוץ למערכת הנוכחית, שממנה ניתן להתחיל לנסח חזון אחר, חלופי. ישנן כמה אפשריות למלא תפקיד זה, אך מסורות דתיות ותרבותיות, שלנו ושל שכנינו, בהחלט עשויות לשמש לנו מעוף למחשבה ומנוף לעשייה. אין זה מדע בדיוני. ממש כך חיו אבותינו כאן, בארץ הזאת. הארץ הזאת ואנו בתוכה זקוקים לכל סיוע אפשרי על-מנת להתמודד עם האתגרים, הסביבתיים והחברתיים כאחד, הפוקדים אותנו כאן ועכשיו.