תפריט
כאשר הגה רבנו יצחק עראמה, ממגורשי ספרד, בענייני השמיטה והיובל הארץ ישראליים, נראים היו הדברים רחוקים שנות אור ממימוש, ולכן בקש לבסס את התוקף הרוחני חברתי שלהם: “שאף שיש זמן שיבטלו הם בעצמם, בכל זאת הרעיון והמושכל האלקי והתועלת המוסרית, אשר יצאו מהם, עומדים לנצח נצחים” (יצחק עראמה “עקידת יצחק” נא, א). היכולת לצקת משמעויות חדשות למסורות ישנות עדיין מפעמת בנו, ומצוות השמיטה מזמינה אותנו לעצב מחדש את הזהות היהודית חברתית שלנו. להלן כמה הרהורים ורעיונות מעשיים למימוש בחברה הישראלית ובקהילה:
פסטיבל צדקה: התורה מצווה לשמוט את השנה השביעית כדי שיאכלו עניי העם (שמות כג, יא). ומה יעשו העניים שש שנים שלימות עד לשנה השביעית? צריך פחות מזה כדי למות ברעב או להתבזות בעוני משווע. שורה ארוכה של מצוות צדקה קשורות במעגל השנה העברי עד שאין לך יום שאין אדם מישראל חייב במצוות צדקה. כך למשל השבת, שהיא היסוד לכל השביעיות בתורה (רמב”ן ויקרא כה, ג. בחיי שם ב), בכלל זה ספירת העומר, חג השבועות, חגי החודש השביעי (ר”ה, יוה”כ, סוכות ושמיני עצרת), שמיטה ולבסוף ביובל. אם במשך כל ימות השנה אנו חייבים במצוות צדקה, במה התייחדה איפה שנת השמיטה? שנה זו היא הפסטיבל של הצדקה החברתית, ההזדמנות להקדיש נתח זמן גדול ומשמעותי להתעוררות חברתית, לחשבון נפש ציבורי ולפיתוח רגישות לזולת.
משפחה צדקת: כל כוונתה של מצוות השמיטה הנה חמלה, חנינה והרחבה לעניים בפרט ולאדם בכלל (רמב”ם מו”נ ח”ג, פל”ט). כוונות אלו ניתן לממש באמצעות עשיית צדקה, תרומה וולונטרית שאין לה שיעור. לקיום הצדקה ערך חינוכי רב ולכן שנת השמיטה הנה הזדמנות לאמן את עצמנו ואת ילדינו במתן צדקה לנצרכים. קופת-צדקה שתמצא בכל בית תעודד את בני המשפחה לתרום ולו באופן סמלי. בכל עת שהקופה מלאה דיה, תשב מועצת המשפחה ותחליט למי לתרום את הכסף שהצטבר. הדיאלוג המשפחתי שתזמן הקופה יתרום רבות לחיי הרוח וללכידות המשפחתית.
חלוקה צודקת: בשמיטת השמיטות, שנת היובל, תובעת התורה לערוך אתחול של כל מערכת הקצאת הקרקעות. הבסיס התיאולוגי של רעיון זה הנו: כִּי לִי הָאָרֶץ (ויקרא כה, כג), או, לְה’ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ (תהילים כד, א). הבסיס החברתי של מצווה זו הוא הגבלת הרכושנות כדי שלא תגיע לידי חזירות (צל”ח ברכות מח, ע”ב). כמו כן מספקת היא הזדמנות ליזמים חדשים להצטרף למעגל החיים הכלכליים. כך מכירה התורה ביזמות כלכלית ויחד זאת מגבילה אותה כדי למנוע חוליים חברתיים הכרוכים בה (רמב”ם, שמונה פרקים, ב). כיום שולטת ברוב העולם המערבי תפיסת כלכלת שוק חופשי שאיננה מגבילה את ההון שאדם יכול לצבור ולכן אנחנו עדים לממדים אימתניים בלי ראשית ובלי תכלית. לא לנו להיכנס לכיסו הפרטי של אדם, אך אנו רשאים ע”פ דין תורה להטיל את מרות החברה על בעלי השליטה בחברות ציבוריות הנהנים ממימון של דלי-האמצעים. שנת השמיטה היא שנת-רצון להגברת המודעות לכך בציבור ולעידוד אקטיביזם חברתי להשגת צדק חלוקתי .
סיפור גדול: אחת לשבוע מוזמן כל יהודי להיזכר בשני הסיפורים הגדולים של היהדות. זכר למעשה בראשית, הסיפור הקוסמי, וזכר ליציאת מצרים, הסיפור הלאומי (בחיי שמות כא, ב). נדמה בנפשנו יהודי השקוע עד צוואר בשלג ובבוץ בשטייטל של הרי כורדיסטן המבודדים, גר בבתי חומר ומקושש עצים להסקה, עוצר אחת לשבוע כדי להרהר בשני סיפורים הגדולים מהחיים. האתנחתא השבועית חיונית לפיתוח החיים הרוחניים של האדם, אך היא קצרה ונתונה למגבלות הלכתיות רבות. השנה השביעית פותחת בפנינו פתח כפתחו של אולם להרהור בסיפורים הגדולים של חיינו וסיפורים כאלה לא חסרים אם ברמה האוניברסאלית, הלאומית, החברתית או האישית (אהבת יונתן ויקרא כה, א). רעיון שנת השבתון הנהוג במוסדות חינוך הנו בהחלט מודל הולם של האתנחתא הרוחנית. הרהורים רוחניים אלה הם הערך המוסף של החיים (ראה: אגרא דכלה רלח, ב. זוהר ח”א מח, ע”א ).
יתרון בחיסרון: התורה מבטיחה לשומרי השביעית פיצוי, כך שהשנים השישית והשמינית ימלאו את המחסור ואף יותר (בכור-שור דברים טו, ו). בכל עת שאדם נח מן המלאכה, מפסיד הוא לכאורה זמן יקר שבו יכול היה להגדיל את הונו. אך כולנו יודעים שהמנוחה מן המלאכה מגבירה את היעילות, שכן האדם שב למלאכתו טעון באנרגיות חדשות. לא זו בלבד, אלא שהשביתה מן המלאכה מזמנת לאדם התבוננות על מעשי ידיו, הערכה מחדש שלהם ופיתוח פתרונות יצירתיים לקושיות העומדות בדרכו. יועצים ארגוניים מעריכים מאוד את ההפסקות בעבודה כמי שמזמנים לעובדים מפגשים בלתי פורמאליים שבהם חלק גדול של אתגרי הארגון מקבל מענה חדשני ויצירתי. מה שנראה לכאורה חיסרון, הריהו יתרון.
שביעיות באוויר: את ימות השבוע כל אחד מאתנו זוכר, גם אם נעורר אותו באמצע הלילה. את מניין השנים לפי השביעיות קצת פחות, או בכלל לא. אנו מורגלים במניין עשרוני ולכן אנו מונים את שנותינו האישיות ואת האירועים ההיסטוריים בעשורים. שיטת השביעיות שהעניקה היהדות לתרבות האנושית עשויה להיות מעניינת. כדי לשמר אותה בתודעה אפשר / צריך לשלב בלוח השנה הקיים את מניין השביעיות ואת היובל. מודעות גבוהה בעניין זה תביא לידי כך שהמצוות החברתיות הנהוגות בשמיטה תשמרנה גם ביתר השנים (ראה: ספרא בהר-סיני ד).
תשפיל את עצמך: המסורת מלמדת שהתורה ניתנה בסיני יחד עם כל מצוות השמיטה המפורטות (רש”י ויקרא כה, א). באותה הנשימה קובעים חכמים כי התורה נתנה דווקא על השפל שבהרים מתוך כוונה לומר לנו ששמירת מצוות התורה ובעיקר מצוות שמיטה הנה הזדמנות להשפיל עצמנו, להצניע לכת ולהימנע מהתנשאות גם כשכוחנו הכלכלי והפוליטי מתעצם (כתב סופר ויקרא כה, א). וכמו שאומרים רבותינו הגששים: תהיה גבר, תשפיל את עצמך (קרקר נגד קרקר א, י).
פעמוני יובל: בשמיטה ובשמיטת-השמיטות, שנת היובל, אנו מצווים לשחרר את העובדים ואת העבדים (שמות כא, ב. ויקרא כה, י). אמנם, שמיטה היא מצווה ארץ ישראלית, דהיינו חייבים אנו לקיימה רק אם אנו יושבים בארצנו. אבל מצוות שחרור עבדים הנגזרת מן השמיטה מחייבת אותנו בכל העולם (בבלי קידושין לח, ע”ב).שנת היובל היא שנת החירות הכללית, האוניברסאלית (רמב”ם קידושין פ”א, מ”ב). מי שחושב שכבר אין עבדות הדומה לזו שמדברים בה במקרא ובתלמוד, ראוי שיבדוק זאת הן בחברה הישראלית והן בזולתה. שנת החירות האוניברסלית היא עוד תרומה שאנו יכולים להציע לתרבות האנושית. זהו גם אחד הגשרים המעולים לפתוח עמיות יהודית ולהעמקת קשרי קהילות יהודיות בארץ ובחו”ל.
שנת המעשים הטובים: התורה אסרה את מה שאסרה עלינו כדי למעט את הנטייה הטבעית שלנות להסתאב. סדרת האיסורים אינה באה למחוק את יצר לב האדם אלא באה לתעל אותו תוך התנהלות שקולה. במקום שהתירה אכילה ושתיה ומשגל ועוד מתענוגות הגוף היא שמה סייגים (יעב”ץ אבות פ”ג, מי”ז). כל הסייגים האלה ובכללם מצוות הלקט, השכחה, הפאה והשמיטה, באים לחזק את היסוד של טוב-הלבב הקיים בנו (רמב”ם, שמונה פרקים, פ”ד. מו”נ ח”ג, פל”ט). טוב-לבב זה בא לידי ביטוי במעשים טובים, בגמילות חסדים, המתבססת על רצון וולונטארי לא מכוח חוק או הלכה. שנת השמיטה, היא השנה שבה יש לעודד רצון טוב אצל הבריות ולעודד עשייה למען החברה המתבססת על התנדבות ושליחות. כל קהילה יכולה לבחור לה במה להתמקד כמעשה טוב גדול בשנת השמיטה ולהתגייס כולה למשימה זו.
שטר שמיטה: כל אחד מאתנו יכול לקיים מצווה חברתית נדירה זו של שמיטת כספים. כל אחד מאתנו יכול להלוות סכום סמלי לזולתו או למי שנתפס בעיניו כנצרך. בעלי היכולת מוזמנים להלוות סכום משמעותי יותר. הלוואה זו תיעשה באופן מכוון ערב שנת השמיטה בחודשי הקיץ הקרוב. ניתן לחתום על שטר מעוצב ולשמור את השטר למזכרת המשפחה. עם כניסת שנת השמיטה מכריז כל בעל-חוב על שמיטת החוב שחייב לו זולתו. בכך קיים מצווה חברתית חשובה מאוד. כדי לעודד את הציבור לקיים מצווה זו, ניתן לקיים טקס קהילתי שבו באים כל בעלי החוב ומכריזים על שמיטת כספים שחייבים להם. האירוע הקהילתי יעניק משמעות יתרה לתהליך ויחזק את הלכידות החברתית בה. מאחר ששמיטת כספים נוהגת גם בחו”ל, ניתן לחזק באמצעות הטקסים הללו את הקשרים עם קהילות אחיות בחו”ל.
רווחת בעלי חיים: בין שאר ההקבלות שבין השבת, היום השביעי בשבוע, לבין השמיטה, השנה השביעית, עולה רעיון הומניסטי נוסף הראוי לקיימו ביתר עוז גם בחברה המודרנית. במצוות השבת אנו מניחים גם לבהמות הבית, השור והחמור, מאחר שגם חיות זקוקות למנוחה ולרווחה (דברים ה, יד). גם במצוות שביעית נזכרת חיית השדה כמי שנהנית מיתרת פירות הארץ, אם כי לאחר שהעניים נהנו מן ההפקר. באותה הנשימה נזכרת שוב מצוות השבת הכוללת את הדאגה לרווחת בהמות הבית (שמות כג, יא-יב). שנת השמיטה הנה הזדמנות נוספת להגביר את האנושיות שבנו באמצעות הדאגה לרווחת בעלי החיים הן המבויתים והם הפראיים.
קבלה והבדלה: אנו מקבלים את השבת באחד הטקסים הנפוצים והאהובים ביותר ביהדות, מה שעושה את השבת לחלק משמעותי בזהות שלנו. אנו נפרדים מהשבת בטקס ההבדלה ובמלווה מלכה. טקסי הפתיחה והסגירה תוחמים את השבת משני צדיה ומבחינים אותה מיתר ימות השבוע. מצוות שביעית אף היא תחומה בזמן מוגדר אך היהדות לא פִּתחה טקסי קבלת השביעית והבדלה בינה לבין השנה השמינית ואילך. התחדשות יהודית משמעה חידוש החיים היהודיים על בסיס המסורת ארוכת השנים. הנה לנו הזדמנות לחדש את החיים היהודיים באמצעות פתוח טקסים שכאלה. עוגן לרעיון זה ניתן לראות בטקס הקהל שהיה נהוג לקיימו במוצאי שביעית בחג הסוכות (רמב”ם הלכות חגיגה פ”ג).
עת לשמוט / יעקב מעוז
אחוז בזה וגם בזה
אכול הכול לשובע
אגור הון רב ומקנה
נסוק לכל הגובה
זכור ושמור באחת
כי עת עתה להרפות
ובשביעית לשמוט
ד”ר יעקב מעוז, מנהל פתוח-תכנים בחברה למתנ”סים, מרצה למחשבת ישראל במכון שכטר, פרשן יהדות וחברה בגלי-צה”ל, מחבר הסדרה “חגים בקהילה” ומשורר חובב.
עיצוב ופיתוח:
