משמיטה לצמיחה – משמיטת כספים לצמיחה כלכלית

מחבר/ת: אוריאל לדרברג

פרשת ‘בהר’ עוסקת (כמעט) כולה בעניינים המכונים במחוזותינו ‘חברתיים’ ו’כלכליים’. מצוות השמיטה והיובל המאכלסות את חציה הראשון של הפרשה נוגעות באופן ישיר בחקלאות (שמיטה) ובפערי המעמדות הכלכליים שנוצרו במשך חמישים שנים בחברה. בשנת היובל חוזרים לנקודת ההתחלה ומאפשרים הזדמנות שווה לצאצאי אלה שעמדו בקו ההתחלה יובל שנים קודם לכן, בבחינת אבות אכלו בוסר, אבל שיני בנים אינן חייבות לנגוס בפירות הדור הקודם אלא לקבל הזדמנות חדשה ושווה להתחיל מהתחלה.

חציה השני של הפרשה עוסק בענייני שיקום חברתיים של מי שנפל ממעמדו ומצבו האישי והכלכלי הורע. ארבעה נושאים קשורים בפרשה לזה שמָך (‘כי ימוך’), כלומר התמוטט, נפל, ירד ממעמדו. בכולם הוא מכונה ‘אחיך’, והתורה מורה כיצד להקימו על רגליו ולתמוך בו.

הנושא הראשון – “כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ” – עוסק בגאולת הנחלה והבית של זה שנאלץ למוכרם; הנושא השני – “וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ” – עוסק בהלוואה נקייה, ללא נשך וריבית; הנושא השלישי – “וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ” – עוסק ביחס האדון למי שהירידה ממעמדו הייתה כה חמורה עד שנאלץ למכור עצמו לעבד; והנושא האחרון – “וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר” – כיצד עוזרים למי שירד עד לדיוטה התחתונה מבחינה כלכלית ומכר עצמו לגר תושב.

כל העניינים הללו ממוסגרים בכותרת “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר”, ונחתמים בהצהרה “כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים – עֲבָדַי הֵם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם”.

האמת היא, שעל פי רוב גם אם יש לנו העדפות שונות מבחינות נושאי העניין, כמעט כולנו מעדיפים לדלג על כותרות הכלכלה, או במקרה הטוב להמהם משהו כלפיהן. אבל התורה מבקשת לחבר את הארץ עם השמים, לקשור את החומר אל הרוח, ולגבש חברה שבה הכלכלה לא תשמש סרח עודף בחיינו – כזה שאי אפשר להסתדר בלעדיו אבל משתדלים להתחמק ממנו – אלא חלק אינטגרלי מאמונתו של האדם.

הנה, כך מלמדים אותנו חז”ל (בלשון רש”י) ביחס לכותרת הפרשה: ” ‘בהר סיני’ – מה עניין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל המצות נאמרו מסיני? – אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני”. מה שברור הוא שהתורה מחברת בין כלל הנושאים המופיעים בפרשתנו לבין הר סיני.

האם אין כאן אמירה עקרונית של תורת ישראל, לפיה, כשם שאסור להתעלם מכלל המצוות שניתנו בסיני, כך גם אסור להתעלם מהתייחסות לממד הכלכלי של החברה? נאמר זאת בברור, הברית של עם ישראל בסיני עם הקב”ה קשורה קשר הדוק גם בהאזנה, לימוד וקיום המצוות הכלכליות חברתיות .

לאור זאת, אפשר לומר שהתעניינות בכלכלה הישראלית, ברמת ההשתכרות, בפיקוח על ההוצאות וההכנסות של היחיד והכלל, באחריות שלנו כלפי האחר (ודוק: ‘אח’ ו’אחר’ גזורים מהמילה ‘אחריות’!), בהיחלצות לעזרתו – כל אלה ועוד הם חלק מעבודת ה’ שלנו, חלק מקיום הברית שכרתנו עמו בהר סיני.

החלק הארי של החברה הישראלית נתקל בקשיים כלכליים בשגרת יומו. רובנו לא יודע מה לעשות עם מצבנו הכלכלי, כיצד להיטיב אותו, כיצד להשגיח על משק הבית, על ההוצאות וההכנסות. בדרך כלל אנחנו מסתדרים, פחות או יותר. אבל ישנן רבים שלא מצליחים להסתדר ומגיעים למצב המתואר בפרשה במילים: “וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ” – השכן, החבר הרחוק, האיש מהעיתון, האח, מתמוטט לנגד עינינו, או למשמע אוזנינו.

מה עושים אז? – “וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ – גֵּר וְתוֹשָׁב – וָחַי עִמָּךְ”. כיצד מחזיקים בו? שוב נדרשים לרש”י: “והחזקת בו – אל תניחהו שירד וייפול ויהיה קשה להקימו, אלא חזקהו משעת מוטת היד. למה זה דומה, למשאוי שעל החמור – עודהו על החמור, אחד תופס בו ומעמידו; נפל לארץ – חמישה אין מעמידין אותו”.

לא מדובר כאן רק באמירה מוסרית, מעין גמ”ח צדקה. לטעמי, רש”י משרטט כאן תוכנית שיקום כלכלית שלאורה אנחנו מבקשים לילך איננו מבקשים לתת צדקה, או מענק חד פעמי. אנחנו מבקשים לתת לנזקקים כלים כלכליים לטווח ארוך, שישמשו אותם כל חייהם.

פרשת בהר מסתיימת בפסוק הנראה לא קשור לנושאים הכלכליים הקודמים: “לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם, וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם, וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ, כִּי אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיכֶם”. התורה מזהירה אותנו, לאחר העיסוק בכלכלה, מפני הנטייה שלנו להעריץ ולפאר ולהפוך לאלילים דמויות ומצבים.

“פסל ומצבה לא תקימו להם” – הפסל הוא הקפאה של הדינמיות, גוש אבן, מתכת או עץ קבועים וחסרי שינוי. לעתים אנחנו נוטים לשקוע בקיבעון מחשבתי, ממש כמו פסל, וחוששים  משינוי תודעתי. או אז האדם משתעבד לכל מיני הנחות מוטעות. התורה מזהירה מפני המצב הזה.

לקראת שנת השמיטה הבעל”ט ארגון פעמונים פועל עם ארגונים וגופים נוספים לקדם ולהרחיב את הפעילות במתן הדרכה ותמיכה בתהליכי שיקום והבראה כלכלית למשפחות נזקקות, בסוף התהליך נפעל במסגרת “שמיטת כספים” לסייע למשפחות להסדיר את חובותיהן ולאפשר להן הזדמנות אמתית לפתוח דף חדש ונקי  . 

בימים אלו אנו שוקדים על פיתוח מבנה הפעלה  ייעודי לקהילות הרוצות לפעול כקבוצה במסגרת התנדבות קהילתית, אנו מאמינים שיש בפעילות הזאת  אפשרות ישימה להגשמת ערכי שנת השמיטה בקהילה. בנוסף, אנו בשותפות עם  מספר גורמים נוספים שמתכוונים לפתוח קרן ייעודית שמטרתה לסייע למשפחות נזקקות שיעברו תהליך הבראה ושיקום כלכלי להגיע להסדרי חובות עם הנושים ברוח מצוות שמיטת כספים . 

פעילויות קרובות

לא נמצאו עמודי לימוד

ניווט מהיר

ניוזלטר פרשת בהר התשפ״ב

ניוזלטר מבית טבע עברי ושמיטה ישראלית לקראת פרשת בהר התשפ״ב

בניית קהילה מקיימת בשנת השמיטה

בשש השנים האחרונות הזמן ייצר מרחב שבו בני האדם השקיעו זמן, ואנרגיה רבה בכדי לגדל את התבואה. שנת השמיטה מסירה את האחריות שלנו מהגידול הפיזי, ונותנת לנו אפשרות לייצר מרחב שמזמין א.נשים למלא אותו. המרחב מאפשר לנו להתמקד בגדילה אישית, קהילתית, אנושית.

מימד העצירה בשנת השמיטה

פרשת בהר מתחילה עם מצוות השמיטה ומחדשת לנו שלא רק בני האדם יכולים וצריכים לצאת לשבת, אלא שגם הקרקע. להבנתי, לא בכדי המקרא מדגיש לנו שהארץ שובתת מצד עצמה שבת לה’ ולא רק בעקבות השחרור הזמני שלה מהאדם, ששמטה ונטשה.

אוהלי שמיטה

אוהל שמיטה ישראלית הוא פרוייקט שמתקיים על מנת להביא את הנושאים האלו ולראות איפה הם פוגשים אותנו בחיינו כיום. אם זה בהפרדת פסולת וצמצום בזבוז והקשר שלהם לקדושת השביעית, בהזמנה להאט, להתבונן ולראות האם יש דבר מה שדורש שינוי, תיקון או רק עצירה מה- בחיינו הפרטיים, הקהילתיים, בעולם, או גם אם זה רק רגע לעצור ולהתסכל על הנוף. אוהלי השמיטה מבקשים לאפשר את המרחב לאפשרויות האלו, אנו מדברים.ות על רעיונות השמיטה השונים תוך כדי פעילויות יצירתיות שנוגעות אליהם ומתקשרים עם לערכי הקיימות והסביבה.

שנת השבע ומיזם פריומי

שנת השבע ומיזם פריומי- חוזרים לאוצר בית דין של תקופת המשנה יובל תורר

עולם החסד מתגלה בשנת השמיטה

עולם החסד המתגלה בשנת השמיטה- הרב יוסף צבי רימון עולם החסד מקבל חיזוק מיוחד בשנת השמיטה. התורה אומרת (שמות כ”ג) “והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך” (שמות כ”ג). התורה מפרטת את האיסורים של השמיטה: איסור זריעה, איסור זמירה (חיתוך ענפים בכדי שהעץ יגדל טוב יותר), איסור קצירה ואיסור בצירה (ויקרא כ”ה).