זה שעולה וזה שיורד

למה הדולר צונח? את התשובה יודע לדקלם כל כלכלן: בגלל הגרעון המסחרי של ארה”ב, שעמד בשנת 2006 על קצת יותר מ765 מיליארד דולר. בתרגום לשפת בני אדם: האמריקנים קונים מהעולם הרבה יותר ממה שהם מוכרים לו; והפער בין היבוא לאמריקה ליצוא ממנה הוא מספר עם שתים עשרה ספרות.

כמו תמיד, המספרים מסתירים סיפור. והגרעון המפלצתי הזה מסתיר סיפור עצוב, על המעבר מייצור לצרכנות. כבר אין צורך, לכאורה, לעודד את האזרחים לייצר עוד; כושר הייצור הולך וגדל, בין היתר בזכות המיכון והמחשוב. להפך; מנסים לעודד את האזרחים לצרוך עוד ועוד, כדי שיהיה מי שיקנה את כל התוצרת הזו.

החל במחצית השנייה של המאה העשרים, התרבות הרווחת מאלפת אותנו לבולמוס צרכני. פעם הפרסומת לאבקת כביסה סיפרה על יתרונותיה של אבקת הכביסה, והפרסומת למכונית סיפרה על מעלותיה של המכונית. היום כבר התרגלנו למצב המנוון, שבו הפרסומות למכונית, לטלפון סלולרי או למשקה קל נראות אותו דבר, ובכולן אין זכר למכונית, לטלפון או למשקה. במסווה של “סגנון חיים” ו”ערכי מותג”, מנסים למכור לנו מוצרים שאנו כלל איננו זקוקים להם, על ידי הבטחה מרומזת לאושר עילאי. המסר של הפרסומות אינו “קנה משקה קל, כדי שלא תהיה צמא”, אלא “קנה משקה קל, כדי שתהיה צעיר ויפה”.

כמעט לכל אחד כבר יש טלפון סלולרי. אז איך אפשר למכור לנו טלפון חדש בכל שנה? רק אם יציגו את הטלפון החדש כנושא בשורה של “נעורים” או “יופי” או “חדשנות”. זוהי עבודת האלילים המודרנית, שהרי טלפון סלולרי נושא רק בשורה אחת: היכולת לדבר עם אנשים כשאתה לא בבית. גם אם תקנה אלף טלפונים, לא תהיה צעיר יותר, אלא רק מוטרד יותר בשיחות מיותרות.

אנו מתחילים בימים אלו להתכונן לקראת שנת השמיטה תשס”ח, הבאה עלינו לטובה. בחברה המקראית, שנשענה כמעט רק על חקלאות, הייתה לשנה השביעית משמעות דרמטית. אפילו הייצור הואט מאוד – שהרי רוב העבודות החקלאיות נאסרו; אך לענייננו משמעותית יותר ההשלכה על המסחר והצרכנות. המסחר הצטמצם – שהרי אסור לסחור בפירות שביעית. בשנת השמיטה האדם קוטף מן השדה את המזון הנחוץ לו ולבני ביתו, ותו לא. אין אגירת רכוש, אין צבירת הון, אין שעבוד לטירוף הצרכני.

כך תיאר ר’ יונתן אייבשיץ את המסר הרוחני של שנת השמיטה: “כי לא שלמות אנושי לעסוק בקיבוץ הקניינים ולאסוף… והיא שנת שביעית, שנת רצון לה’, אשר ישליך אדם אלילי כספו, ולא יאמר אלוהינו למעשי ידינו, הוא היקום והרכוש, כי אז אין כסף נחשב כלום, ולא יועיל הון ביום עברה” (תומים, חושן משפט ס”ז, ס”ק א). בלשון רבנית נושנה, ניסח ר’ יונתן אייבשיץ תוכחה מדויקת מאין כמותה לדור הצרכנים של המאה העשרים ואחת: “כי לא שלמות אנושי לעסוק בקיבוץ הקניינים”.

תרבות הבולמוס הצרכני יוצרת אדם דל ומסוחרר, שאינו יכול עוד אפילו לזהות את האינטרסים האמיתיים שלו. הבולמוס הצרכני מבטא ניוון רוחני; וכפי שמוכיחה צניחת הדולר, התמכרות לצריכה מוגזמת היא גם מלכודת כלכלית.

הבלוג של הרב חיים נבון – navon.blogli.co.il