השמיטה הישראלית – מקורות לעיון ושיח

מחבר/ת: בית מדרש קולות
מצוות השמיטה המקראית היא מן המצוות המאתגרות ביותר את אורח החיים החברתי-כלכלי. היא חייבה את כל חקלאי בארץ-ישראל לנטוש את שדותיהם אחת לשבע שנים, להפקיר את פירותיהם מבעלות פרטית, לתת לאדמה מנוחה מעיבודה ולאפשר לכל אדם להיכנס לשדות וליטול חלק מברכת האדמה. בנוסף, בסיומה של שנה זו נדרש ממי שהלווה כספים לזולתו, לוותר חובות הכספיים שהלווים לא הצליחו להחזירם. לשיבת ציון הנוכחית ובמרכזה כינונה של מדינת ישראל, הזדמנות מיוחדת לתרגם עקרונות השמיטה לעיצוב חברה שבה מתקיימות סולידריות חדשה, התחדשות רוחנית, ראייה מחודשת של המציאות בה אנו חיים. *דף זה הוכן לקראת כנס “שמיטה ישראלית” והופק בעזרתם של הרב דב ברקוביץ’, עינת לרנר ועינט קרמר. בדף מס’ 2 בסדרה ממתינים לכם מקורות להעשרה.
הציווי
(י) וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. (יא) וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ, וְיִתְרָם, תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה; כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ, לְזֵיתֶךָ.
And six years thou shalt sow thy land, and gather in the increase thereof; but the seventh year thou shalt let it rest and lie fallow, that the poor of thy people may eat; and what they leave the beast of the field shall eat. In like manner thou shalt deal with thy vineyard, and with thy oliveyard.
(א) וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-מֹשֶׁה, בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. (ב) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תָבֹאוּ אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם–וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ, שַׁבָּת לַה’. (ג) שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ; וְאָסַפְתָּ, אֶת-תְּבוּאָתָהּ. (ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ–שַׁבָּת, לַה’: שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע, וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. (ה) אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר, וְאֶת-עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר: שְׁנַת שַׁבָּתוֹן, יִהְיֶה לָאָרֶץ. (ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם, לְאָכְלָה–לְךָ, וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ; וְלִשְׂכִירְךָ, וּלְתוֹשָׁבְךָ, הַגָּרִים, עִמָּךְ. (ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ–וְלַחַיָּה, אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ: תִּהְיֶה כָל-תְּבוּאָתָהּ, לֶאֱכֹל.
And the LORD spoke unto Moses in mount Sinai, saying: Speak unto the children of Israel, and say unto them: When ye come into the land which I give you, then shall the land keep a sabbath unto the LORD. Six years thou shalt sow thy field, and six years thou shalt prune thy vineyard, and gather in the produce thereof. But in the seventh year shall be a sabbath of solemn rest for the land, a sabbath unto the LORD; thou shalt neither sow thy field, nor prune thy vineyard. That which groweth of itself of thy harvest thou shalt not reap, and the grapes of thy undressed vine thou shalt not gather; it shall be a year of solemn rest for the land. And the sabbath-produce of the land shall be for food for you: for thee, and for thy servant and for thy maid, and for thy hired servant and for the settler by thy side that sojourn with thee; and for thy cattle, and for the beasts that are in thy land, shall all the increase thereof be for food.

דיון

  • איזו תנועת נפש מתוארת בביטוי “וּנְטַשְׁתָּהּ”?
  • תארו את תחושת החקלאי המתחייב “לנטוש” לשנה את אדמתו?
  • מה יכול להיות מקביל לכך בחברה הישראלית היום?
  • למי מכוון הציווי מספר ויקרא לחברה בכללה, לחקלאי כפרט, לאדמה?
  • מה מטרת הציווי?
  • מהי הזיקה בין הביטוי המכונן “וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לה'” לבין פעולת “הנטישה”?
רבי ישעיהו הורוביץ, שני לוחות הברית, חלק ג, עמ’ יא
“וצריך האדם הדר בארץ ישראל לזכור תמיד בשם ארץ כנען, המורה על עבדות והכנעה לה’… תזכו להיות גרים בארצכם, כמו שאמר דוד “גר אנוכי בארץ” (תהילים קי”ט, ט) … הכלל העולה, יושבי הארץ צריכים להיות בהכנע, וכמו גרים, לא יעשו העיקר להתיישב באיתן מושבו. וזה שאמרו חז”ל: ‘וישב יעקב בארץ כנען’ – ביקש לישב בשלוה, אמר הקב”ה: לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעולם הבא?; רק יהיה ‘בארץ מגורי אביו’… וזהו ‘כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדי‘ (ויקרא כה, כג). וסימנך: ‘ארץ אוכלת יושביה היא’ (במדבר יג, לב), מכלה את הרוצים לישב בה בשקט ובשלוה ובתוקף, לאכול פירותיה וליהנות בה לבד.

דיון

  • מה משמעות הביטוי: ״תזכו להיות גרים בארצכם״?
  • כיצד ניתן להיאחז בארץ תוך תחושת הכנעה וגרות?
  • מהי הזיקה בין צמיחה כלכלית וברכת הארץ לבין תודעת “כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדי”?
  • מה מחדש הפרשן בפסוק, “ארץ אוכלת יושביה״ שנאמר על ידי מרגלים ששבו מלתור את הארץ?
האתגר
הפרופסורים אבי שגיא וידידה שטרן, “תנוח, תחלק, תניח”, עיתון הארץ, 24.09.2007
בשנת השמיטה תשס”ח הדת שומטת את אחיזתה במציאות; המדינה שומטת את אופייה היהודי הייחודי; החברה שומטת את אחריותה לצדק חלוקתי מינימלי. נדרשת קואליציה אגרסיבית שתאגד כוחות חברתיים, מוסריים, תרבותיים, דתיים ולאומיים במדינה היהודית והדמוקרטית, לטובת החייאת אידיאת השמיטה. הבו לנו מנהיג דתי או אחר שיעשה מעשה הלל הזקן.
למקור השלם

דיון

  • חשבו, כיצד ניתן להיענות לאתגר הגדול – להחיות את שנת השמיטה ולקיימה כשנה משמעותית בחיי היחיד, הקהילה, החברה והאומה?

פעילויות קרובות

לא נמצאו עמודי לימוד

ניווט מהיר

ניוזלטר פרשת בהר התשפ״ב

ניוזלטר מבית טבע עברי ושמיטה ישראלית לקראת פרשת בהר התשפ״ב

בניית קהילה מקיימת בשנת השמיטה

בשש השנים האחרונות הזמן ייצר מרחב שבו בני האדם השקיעו זמן, ואנרגיה רבה בכדי לגדל את התבואה. שנת השמיטה מסירה את האחריות שלנו מהגידול הפיזי, ונותנת לנו אפשרות לייצר מרחב שמזמין א.נשים למלא אותו. המרחב מאפשר לנו להתמקד בגדילה אישית, קהילתית, אנושית.

מימד העצירה בשנת השמיטה

פרשת בהר מתחילה עם מצוות השמיטה ומחדשת לנו שלא רק בני האדם יכולים וצריכים לצאת לשבת, אלא שגם הקרקע. להבנתי, לא בכדי המקרא מדגיש לנו שהארץ שובתת מצד עצמה שבת לה’ ולא רק בעקבות השחרור הזמני שלה מהאדם, ששמטה ונטשה.

אוהלי שמיטה

אוהל שמיטה ישראלית הוא פרוייקט שמתקיים על מנת להביא את הנושאים האלו ולראות איפה הם פוגשים אותנו בחיינו כיום. אם זה בהפרדת פסולת וצמצום בזבוז והקשר שלהם לקדושת השביעית, בהזמנה להאט, להתבונן ולראות האם יש דבר מה שדורש שינוי, תיקון או רק עצירה מה- בחיינו הפרטיים, הקהילתיים, בעולם, או גם אם זה רק רגע לעצור ולהתסכל על הנוף. אוהלי השמיטה מבקשים לאפשר את המרחב לאפשרויות האלו, אנו מדברים.ות על רעיונות השמיטה השונים תוך כדי פעילויות יצירתיות שנוגעות אליהם ומתקשרים עם לערכי הקיימות והסביבה.

שנת השבע ומיזם פריומי

שנת השבע ומיזם פריומי- חוזרים לאוצר בית דין של תקופת המשנה יובל תורר

עולם החסד מתגלה בשנת השמיטה

עולם החסד המתגלה בשנת השמיטה- הרב יוסף צבי רימון עולם החסד מקבל חיזוק מיוחד בשנת השמיטה. התורה אומרת (שמות כ”ג) “והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך” (שמות כ”ג). התורה מפרטת את האיסורים של השמיטה: איסור זריעה, איסור זמירה (חיתוך ענפים בכדי שהעץ יגדל טוב יותר), איסור קצירה ואיסור בצירה (ויקרא כ”ה).