אתגר שמיטה

ביקשנו מהמשתתפים בתכנית “על פני האדמה” לכתוב על האתגרים ששנת השמיטה מזמנת להם, ומה כל אחד מתכוון לשמוט השנה.

זה מה שהם ענו לנו:

מגי חקלאית שומטת –
מורת דרך, אמא , מטיילת וחוקרת תרבויות ולאחרונה גם בעלת חווה חינוכית אקולוגית,
חולמת ומגשימה.
מי את מגי נחשון?

בשנת השמיטה הקרובה, אזכה לשמור על האדמה אהובתי.
לא ידעתי שיש בינינו קשר אמיץ כזה. אבל יום אחד התכופפתי, כדי לנוח,מפה לשם, בלי להתכוון לזה, מצאתי את עצמי מתבוננת בה, בקפלי רגביה, בחיים הנסתרים שבה. שמעתי אותה לוחשת : עייפתי, אני צריכה מנוחה..
ראיתי כי המאזן העדין של אשלגן ונתרן, חנקן וחמצן ומימן ושאר המינרלים, התרכובת המייצרת חיים בצורה של ירקות ופירות, התדלדל עד מאוד.
הבטחתי לה : אמא יקרה, אל תדאגי, הנה הגיע שעתך, נוחי.

לתיאום הגעה לשטחה של מגי ניתן לפנות אליה בפרטי – +972 52-337-4061

נתן יזם וסטודנט-
החלטתי השנה לנסות לצאת למסע של חיפוש אחר האדמה שתחת רגליי.
הבנתי שאני במקום שאינו מעריך מספיק את מה שיש.
אני מנסה לפתח תודעת הודיה על כל מה שיש לי, אפילו הדברים הכי קטנים.
שום דבר הרי אינו מובן מאליו.
אפילו עץ הזית שמצל מעל ראשי אינו מובן מאליו.
למדתי את העניין הזה מיונה.
אני חושב שהשמיטה מזמינה אותנו לנסות להבין על מה אנחנו מסתמכים, ולראות שזה אולי לא כלכך מובן מאליו.
מים זורמים ונקיים, חשמל, אינטרנט, ירקות בסופר, כל הדברים האלה עלולים להיעלם, חס וחלילה.
צריך להוקיר תודה ולהעריך כל רגע.

אני תוהה גם על חברויות רקובות ומרקיבות שהשמיטה יכולה לאפשר לנו לרענן ולחדש.
תודה על ההזדמנות לכתוב כאן.

אני מאתגר גם אתכם לשמוט את המובנות מאליה של השפע הקיים!

הדרה מנהלת ספריות רחוב בירושלים –
לשמוט את הצורך להיות נורמלית //
האחיינית המתוקה שלי חוגגת 3. שאלתי אותה מה לקנות לה ליומולדת? ענתה “בובת מינימאוס”. התפלאתי שהיא בכלל יודעת מה זה, לא שמעתי על בובות מינימאוס מאז שאני הייתי בת 3, ושמתי פעמיי לעבר חנויות צעצועים במחשבה שאין סיכוי והיא תצטרך להתפשר על משהו אחר. נכנסתי לחנות הראשונה שנקרתה בדרכי ונשמטה לי הלסת. כל החנות צעצועים ותיקים ובגדים וסדינים של מיני מאוס. מסתבר שהילדה באופנה. איזה קטע שכבר בגיל כל כך צעיר פועם בנו הצורך להיות כמו כולן.
יש סטנדרט בכמעט כל תחומי החיים שאנחנו מרגישים צורך להשתייך אליו. ואם לא אז אנחנו במובחן מוזרים. לאחרונה מכר שלא ראיתי לפחות עשור שאל אותי מה אני עושה עכשיו, ואחרי שעניתי הוא אמר לי “וואי את ממש אאוטסיידרית אה?”. לקחתי לרגע ללב ואז חשבתי, למה בעצם זה כל כך נורא? אני חושבת שאני עסוקה כל חיי הבוגרים בלנסות להיות כמו כולן. למצוא עבודה קבועה שאפשר להסביר אותה, אהבה קבועה שאפשר להסביר אותה, לקנות בית במקום שאפשר להסביר אותו.
אולי אני ארשה לעצמי השנה לשמוט את הצורך לעמוד בסטדנרט, וכתוצאה מזה להיות תמיד בתחושת הכשלון המתלווה.
אני רוצה לשמוט את הידיעה. לצעוק בריש גלי – אני פשוט לא יודעת, לא קראתי את ההוראות של החיים. מנסה השנה רק לחיות אותם בצורתם המוזרה, האימפולסיבית. הקרקע תשמט מתחת לרגליים במובן הטוב, כדי לאפשר Leap of Faith.
וזה בסדר שלא כולם יבינו, וזה בסדר שאני אהיה קצת אחרת.
אחותי ביקשה שאקנה לילדה משהו מתכלה. אבל כמובן שקניתי לה את התיק מינימאוס הכי מגניב בחנות, כמו שאחותי אמרה לי – ככה היא תוכל להיות הכי
כמו כולן.

קרן קרוצ׳יק, אשת חינוך ירושלמית
שמיטת חובות
כבר בימי קדם החלק הזה של השמיטה נראה כאוטופי ודי לא-אנושי, ועל כן הלל הזקן מצא את הדרך לעקוף את תקנות השמיטה לגביו. עם או בלי קשר – אנחנו רגילים לחיות בחובות. הלופ האינסופי של מינוס בבנק, הלוואות לכיסוי ואי הודאות האם נצליח לגמור את החודש או לא הם התרבות הפיננסית השלטת במשקי הבית בישראל. הבנקים נהנים מהמינוס – הם מרוויחים עליו ריביות יפות בכל שנה. שיוצאות מהכיס שלנו. זה בעצם כמו מס שאנחנו משלמים על התנהלות לא נכונה. וכך גם הכוחות של בעלי ההון במשק. כך שלאף גוף אין באמת אינטרס להוציא אותנו מהחובות. אבל לנו יש אינטרס עצום לשמוט אותם. ולגמרי אפשר גם אחרת. זה לא שביום אחד נוכל כולנו להפוך לבעלי הון, אבל בתחום ההתנהלות הפיננסית הנכונה ידע שווה כסף באופן מילולי לגמרי. וכיום אם יש משהו שיש לנו בשפע, בכל פינה ובכל מקום – זה ידע.
ספרים, אתרים וקבוצות רבות במדיה החברתית מספקים ידע רב, עשיר ומקיף על תכנון פיננסי נכון, ברמות עומק שונות – החל מצרכנות נבונה (שמצידה נוגעת גם להיבטים סביבתיים חשובים של שמיטה), דרך ניהול נכון של הכנסות והוצאות, ועד שינויים בסדרי עדיפויות כוללים בחיים, תכנון קריירה וחסכונות, ואפילו שימוש במכשירים פיננסיים להגדלת ההכנסות והפנסיה, שאם נרצה או לא נרצה מחכה לכולנו שם בסוף, כשכבר לא יהיו לנו את אותם כוחות לעבוד ולהתפרנס. זה אפשרי לגמרי, זה פה בקצה כף היד. זה דורש זמן ומאמץ ולמידה, אבל זה משתלם וכבר אין לנו פריבילגיה לא לדעת. השמיטה הזו היא עלינו.