תרמודינמיקה – תיקון עולם – שנת שמיטה כתשובה לאומית

אחת השאלות הראשונות ששואלים סטודנטים בקורס יסודות התרמודינמיקה היא לחשב כמה יתקרר החדר אם נפעיל בו מקרר בהספק מסוים עם דלת פתוחה. זו בעצם שאלה מכשילה היות והמקרר יכול רק לשנע חום מתוכו החוצה ובגלל שנצילות המכשיר אינה 100%, החדר יכול רק להתחמם. כלומר, היכולת של המקרר לבצע את תיקונו אפשרית לעולם רק בתחום מוגבל.

המושג תיקון עולם תמיד קסם לי- מן רצון אמורפי שכזה להיטיב עם החברה הישראלית יחד עם יתר האנושות, בעלי החיים והטבע בכלל. השנים מלמדות שחלומות אידיאליסטים של סדר מושלם נתקלים במהרה במציאות המוגבלת לפי החוק השני של התרמודינמיקה – אין אפשרות להקטין אי סדר בעולם סגור אך ניתן כמו המקרר להזיזו ממקום למקום בתהליך שלרוב יהיה כרוך ביצירת אי סדר נוסף. כך, כשאנחנו מנסים לעשות תיקון באזור מסוים אנחנו לעולם נדרש ליצור בלאגן מסוים במערכת גדולה יותר. לפי גישה זו אנו מגיעים למבוי סתום בניסיון לתקן את העולם.

היהדות מציעה השקפה אחרת-

חודש אלול מוכר כחודש התשובה במסורת שלנו. תקופה זו מזמינה אותנו להתבונן בדרכים בהן הלכנו בשנה האחרונה ולבחון כמה הן מקרבות אותנו אל עצמנו ולדייק אותן במידת הצורך. מכך משתמע כי ‘חזרה בתשובה’ אינו אירוע חד פעמי אלא החזרה לתהליך ההשתלמות האישי של כל אחד ואחת מאיתנו. כל השנה אנחנו מתקדמים לכיוון עצמנו, באלול אנחנו מוודאים שאנחנו באמת בכיוון הנכון.

אז אם כל אחד מאיתנו משקיע משאבים רבים, עושה תיקון ללא סוף בתוך עצמו ובהכרח מפיץ חום החוצה כמו מקרר קטן, איך זה בדיוק מועיל לעולם כל הסיפור הזה?

כשלוקחים גרגר של מלח ושמים אותו במים מלוחים מאד, גדל גביש. מה שיותר מדהים מכך הוא שככל שגרגר המלח הראשוני יהיה מושלם מבחינת המבנה שלו, כך גם הגביש הגדל ממנו יהיה קרוב למושלם.

כלומר, התיקון שכל אחד עושה בתוך עצמו הוא הגרעין לתיקון הרחב יותר שהוא מקדם במהלך חייו. מתוך האמונה הנדרשת, שלעולם מצד עצמו יש ‘שאיפה’ לעבור תיקון, ההשקעה הרבה בהשתלמות הפנימית אכן דורשת משאבים רבים, אך היא משתלמת ביותר – היא מהווה תנאי הכרחי להתחיל לעשות סדר במעגלים הולכים ומתרחבים. באופן טבעי המעגלים שכל אחד מאיתנו בונה סביבו נפגשים ויוצרים משטחי מגע מועילים שגם הם דורשים איזון כמו הזכרתי בפוסט קודם.

בעוד כשבוע תחל שנת השמיטה. אם נחיל את הרעיון של תיקון הפנימיות האישי לספירה החברתית נוכל להפוך את שנת השמיטה לתהליך התבוננות ודיוק נוסח אלול שפועל על החברה הישראלית. זו הזדמנות לעצור את המירוץ הלאומי ולוודא שאין אנו רק פועלים קשה (כל אחד לראות עיניו) אלא שאנחנו באמת מתקרבים כחברה אל עצמנו הקולקטיבי. ההשתלמות הרוחנית-לאומית שלנו היא המשך טבעי והכרחי של הציונות החילונית כפי שמספר לנו הרצל-

” [..] בציונות כפי שאני מבין אותה, כלולה לא רק השאיפה אל כברת ארץ מובטחת כחוק בשביל עמנו, אלא גם השאיפה לשלמות מוסרית ורוחנית”

כמתבקש, גם שאיפה זו לא עומדת רק לטובת עצמה והיא מהווה את הבסיס ההכרחי להשתלמות כללית יותר של העולם.

שתהיה לנו שנת שמיטה מלאה בהתבוננות אישית וחברתית.

נכתב ע”י אביב בריגר