אדם וטבע (דף מקורות ושאלות לדיון)

מחבר/ת: דוד ביטון וחופית מעתוק

יחסי הגומלין בין האדם לטבע עפ”י הציווי האלוקי “לעבדה ולשמרה” והמשמעות הנוספת שמעניקה שנת השמיטה לקשר ההדוק בין אדם לאדמה.

בראשית א, כח

(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:  (כט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:

 

רמב”ן, בראשית א, כח:

וכבשוה – נתן להם כוח וממשלה לעשות כרצונם בבהמות ובשרצים וכל זוחלי עפר, ולבנות ולעקור נטוע, ומהרריה לחצוב נחושת, וכיוצא בזה. וזה יכלול מה שאמר: ובכל הארץ”.

 

בראשית ב,ט”ו

וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ

בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו, ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן ,וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך

(קהלת  רבא פרשה ז)

מעשה באדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקים וצלו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצלו. וכשביקש לילך אמר: אילן, אילן במה אברכך? אם אומר לך, שיהו פרותיך מתוקים, – הרי פרותיך מתוקים! שיהא צלך נאה, – הרי צלך נאה! שתהה אמת המים עוברת תחתיך, – הרי אמת  המים עוברת תחתיך! אלא: יהי רצון, שכל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך ! (בבלי תענית, ה, ע”ב)
בן-אדם, ונשאת עיניך וראית את הארץ ואת היקום אשר בה, וראית את השמש עם כל צבאם – והנה כולם, כולם קרובים אל נפשך, כולם, נושאים לך ברכה. ואהבת ביום ההוא את כל הנמצא, ואהבת את האדם ואהבת את עצמך, כי יהיה לבך מלא אהבה. והיה די מרחב לאיש ואיש ודי מרחב בין איש ובין רעהו. וידעת ביום ההוא כיצד חיים הבע, כי תרצה לדעת

(א.ד.גורדון)

נקודות לדיון

  • בקטעים  שלעיל מובעת מערכת קשרי הגומלין אדם- וטבע: מה דעתך?
  • ייעודו של אדם “שעבדה ולשומרה” אך על מנת ל לקיים זאת הוא נדרש בתיקון עצמו ואו אז יוכל לשמר את הטבע  והקיים – מה דעתך ?
  • בגן עדן ייעודו של האדם “לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ”-מהי פרשנותך למונחים עבודה ושמירה בהקשר לתפקיד האדם? האם גם בעולמנו  ייעודו זהה?
  • בקהלת רבה ז: … תן דעתך שלא תקלקל ותחריב… “– מה דעתך? מה לשמור (מה לא לקלקל)?
  • בשני המקורות האדם מופיע כיצור עליון  בעולם- האם כך הם פני הדברים?
  • מהי מערכת קשרי הגומלין של האדם והטבע?

כל  עשב אומר דבר

אחרי תפילת מנחה גדולה, יצא רבנו, הרב קוק, לשוח בשדה, לצמצם מחשבותיו (להתרכז). אני נלוותי אליו. בדרך קטפתי איזה עשב או פרח.

הזדעזע רבנו ואמר לי בנחת: “האמן תאמין לי שמימי נזהרתי לבלתי קטוף (תמיד נזהרתי לא לקטוף) בלי תועלת עשב או פרח שיכול לגדול או לצמוח, כי אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שאומר לו- גדל. כל ציץ, כל עשב אומר דבר, כל אבן לוחשת איזה סוד, כל בריאה אומרת שירה.” הדברים שיצאו מלב טהור וקדוש נחקקו בליבי. מאז התחלתי להרגיש ביותר את מידת החמלה על כל דבר.

[רבי אריה לוין , רבם של אסירי המחתרות בתקופת טרום המדינה]

שירת העשבים / נעמי שמר (עפ”י רבי נחמן מברסלב)

דע לְךָ, שֶׁכָּל רוֹעֶה וְרוֹעֶה

יֵשׁ לוֹ נִגוּן מְיֻחָד מִשּלוֹ,

דע לך שֶׁכָּל עֵשֶׂב וְעֵשֶׂב

יֵשׁ לוֹ שִׁירָה מיֻחֶדֶת מִשלוֹ,

וּמִשירַת הָעשָׂבִים

נַעֲשָׂה נִגוּן שֶׁל רוֹעֶה.

כַּמה יָפֶה, כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה,

כְּשֶׁשוֹמְעִים הַשִּׁירָה שֶׁלהֶם;

טוֹב מְאֹד לְהִתְפַּלל בֵּינֵיהֶם ,

וּבְשִׂמְחָה לַעֲבֹד אֶת הַשֵם,

וּמִשירַת הָעֲשָׂבִים

מִתְמַלֵּא הַלב וּמִשְׁתוֹקֵק.

וּכְשֶׁהַלֵּב, מִן הַשִּׁירָה מִתְמַלֵּא,

וּמִשְׁתוֹקֵק אֶל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל;

אוֹר גדוֹל, אֲזַי נִמְשַׁךְ וְהוֹלֵךְ

מִקדֻשָּׁתָהּ של הָאָרֶץ עָלָיו,

וּמִשירַת הָעֲשָׂבִים

נַעֲשָׂה נִגוּן שֶׁל הַלב

מושגים :

  • שמיטת קרקעות: בכל שנה שביעית  אסור לחקלאים לעבד את האדמה, והפירות הצומחים הם הפקר וכל אדם יכול לאכלם.
  • שמיטת כספים: בסוף שנת השמיטה מתבטלים כל החובות ואין צורך להחזירם.
  • יובל: שנת החמישים.

משוחררים כל העבדים העברים.

כל  הקרקעות המכורות חוזרות לבעליהן הראשונים

מקורות נוספים להעמקה:

מהפכת היובל – זאב ז’בוטינסקי

על פי התוכנית שבמקרא, ישמרו חיי הכלכלה וגם לאחר היובל על חופש מלא של שינויים נוספים. בני אדם יוסיפו לבקש עצות, לחבל תחבולות, להיאבק, להתחרות; חלק מהם יתעשרו, וחלק מהם יתרוששו; החיים ימשיכו להתנהל כמו זירת התגוששות, ששם אפשר לנחול מפלה ונצחון, להראות יזמה ולהכשל בה או להצליח.

חופש זה יוגבל על ידי שני סייגים בלבד: הסייג האחד (או ביתר דיוק: מערכת סייגים שלמה) פועל בכל עת ובלא הפסק: יום אחד בשבוע אסור לעבוד, את פאת שדהו ואת עוללות כרמו יעזוב אדם לעניים, ייגבה מעשר כ”קודש לה'”.

… הסייג השני, או ביתר דיוק: הסם – שכנגד, למשטר החופש הכלכלי, הוא היובל. דומה, גרזן ענקי חולף כסופה מפרק לפרק מעל ליער בני האדם, וכורת את כל אותן הצמרות שגבהו מן הרמה הממוצעת; בטלים החובות, אדם שנתרושש מחזירים לו את רכושו, המשועבד נעשה בן חורין; שוב מתכונן שיווי משקל;

התחילו במשחק מראשיתו, עד להפיכה חדשה…לו הייתי מלך, מחדש הייתי את פני ממלכתי על פי תורת היובל, ולא על פי תורת הסוציאליזם.                                          (זאב ז’בוטינסקי, כתבים, חלק ט’,אומה וחברה, עמ’ 173-180)

א. מהו החופש הכלכלי המלא שמבקש זאב ז’בוטינסקי לשמור? כיצד יוגבל חופש זה?

ב. על איזה יסוד מקראי ומסורתי נשען זאב ז’בוטינסקי?

ג. מדוע אין נשען ז’בוטינסקי על מוטיבים מדתות אחרות?

הרב שמשון רפאל הירש

בקיום מצוות השמיטה מודיעה אומה שלימה לעולם כי ארצה לה’, והוא אדונה האחד והיחיד והאמיתי; בשנה השביעית היא מושכת את ידה מלהשתמש בזכות בעלותה על האדמה, וברגש של כניעה היא מחזירה את אדמתה לאדון הארץ. בעשותה כן היא מכריזה על עצמה כעל “גרים ותושבים” על אדמתה שלה, ומיד ירכינו גאים ראשם. גסי הרוח שהיו יושבים בטח על אחוזותיהם, והיו נוהגים במחוסרי רכוש באטימות הלב ובהרמת ידיים, – עתה ינהגו דרך חסד ואהבה בגרים ובעניים, וגם חיית השדה תיחשב כיצור בעל זכויות, כי אכן אחת היא אדמת ה’, שעליה כולם יושבים יחד.

(פירוש רש”ר הירש לתורה, ויקרא כ”ה)

א. מה מודיעה מצוות השמיטה לעולם?

ב. כיצד מודיעה האומה היהודית את הודעתה?

ג. מהן ההשלכות של הודעה זו על בני העם היהודי?

ד. האם השמיטה היא עניין יהודי בלבד? נמקו.

לעשות את השמיטה – פרופ’ דב רפל

עלינו ליצור סביב מצוות השמיטה את ההווי אשר יבטיח שהמצווה וקיומה ייהפכו לנחלת הכלל ויתמידו לדורות.

ברור, שאם קיומה של מצוות שמיטה ימשך מתוך אטרופיה של היתרים (הסדרים הלכתיים שונים), לא יאריכו ימיה ולא יגדל כבודה אפילו בעיני עצמנו.

עלינו להבטיח למצווה זאת קיום מכובד, ולו גם בדברים שאינם מגופה של המצווה, אולם המשתלבים יפה עם המצווה ואשר קיומם כעת, בתנאינו המצומצמים, יגדיל את הכוסף אל קיומה במילואה…

מצוות השמיטה צופנת ערכים דתיים, חברתיים, תרבותיים ומדיניים רבים וחשובים… היא עשויה להיהפך לאחד הנכסים החשובים ביותר בתרבות היהודית. מתפקידנו להתאמץ להקנותה לעולם החיצוני ולדורות שיבואו אחרינו.

אולם, מתחילה עלינו להקנות אותה לנו לעצמנו, להעלותה ולשכללה תוך הניסיון בחברתנו אנו וסוף הכבוד לבוא.

(פרופ’ דב רפל, שמיטה – מקורות, הגות, מחקר, האגף לתרבות תורנית, עמ’ 52-53)

א. מה הבעיה של ה”היתרים” בשמיטה? ,כיצד ניתן להתמודד עם בעיה זו?

ב. על פי הידוע לכם, מדוע “מצוות השמיטה… עשויה ליהפך לאחד הנכסים החשובים שבתרבותנו”?

ג. האם פרופ’ רפל מתנגד ל”היתר המכירה” מן הבחינה העקרונית? נמקו.

פעילויות קרובות

לא נמצאו עמודי לימוד

ניווט מהיר

סיכום אישי קופ 27 – שירה רוזנבאום

הרהורים מקופ 27 – עינט קרמר

סיכום פעילות ציבורית

סיכום שמיטה ישראלית

סיכום בר קיימא

ניוזלטר פרשת בהר התשפ״ב

ניוזלטר מבית טבע עברי ושמיטה ישראלית לקראת פרשת בהר התשפ״ב